ריאיון לאופוס / ברברה הניגן

צילום: Elmer de Haas

״אני מנסה ממש לגלם את היצירה בגוף״ - זמרת הסופרן והמנצחת ברברה הניגן בריאיון עם עומר שומרוני

לפני ארבע שנים חרך את הרשת סרטון ויראלי, שהציג אריה מתוך האופרה Le Grand Macabre של גיירגי ליגטי עם התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוחו של סיימון ראטל. את האריה ביצעה זמרת לבושה כנערה שובבה ופתיינית, שהציגה איכויות שירה ומשחק פנטסטיות. כך הגיעה לתודעתם של רבים זמרת הסופרן הקנדית ברברה הניגן (Hannigan), שחובבי המוזיקה ה"כבדים" מכירים כבר שנים כמי שמנהלת קריירה מסחררת כזמרת סולנית ומנצחת.

הניגן (48) מופיעה בקביעות כמנצחת וזמרת עם התזמורות ובתי האופרה המובילים בעולם. בין היתר הופיעה עם הפילהרמוניות של ברלין ושל מינכן, ה"קונצרטחבאו" מאמסטרדם, האופרה של פריז, בית האופרה "קובנט גארדן" ורבים אחרים. אחד מהמאפיינים הבולטים של עבודתה הוא ביצוע שיטתי של מוזיקה מודרנית, החל מליגטי, נונו ובריו והמשך במלחינים בני-זמננו שכותבים יצירות עבורה.

את הראיון המיוחד ל"אופוס" אנחנו מתחילים עם הביצוע המדהים שלה לאריה מהאופרה של ליגטי, ששותף באינטרנט על ידי המונים והביא לה חשיפה ענקית.

"מה שהעלו לאינטרנט היה שיתוף לא חוקי מערוץ מצו, והייתי בטוחה שאנשי הסימפונית של לונדון יפעלו כדי להוריד אותו", אומרת הניגן. "אבל לשמחתי הם לא עשו זאת, וזה הביא פרסום נהדר. כולם דיברו על הסרטון הזה וכולם רצו לראות אותו. כשאני מגיעה היום לתזמורת חדשה אני מגלה שהרוב המכריע של הנגנים ראו את הקליפ הזה וכבר יודעים מי אני".

מעבר לארייה הזו את מזוהה עם כמה תפקידים "כבדים" בהרבה, כמו לולו של ברג או אופליה ב"המלט" של ברט דין. את יכולה לתאר את תהליך העבודה שלך כשאת מתכוננת לתפקיד כזה?

"לולו היא באמת הדמות שמזוהה איתי יותר מכל. אני שרה אותה כבר שמונה שנים, והיא ממש שינתה את החיים שלי. השאלה על תהליך העבודה היא שאלה מעניינת מאוד, ומשתנה בין אמנים שונים. באופן אישי, אני לא מבודדת אספקטים שונים של עבודה, אלא מתייחסת להכל יחד כל הזמן. כלומר- לא לעבוד בנפרד על טכניקה, סגנון, רגש, טקסט וכדומה, אלא לנסות לראות איך כולם משתלבים יחד בזמן תהליך העבודה. כך המוח יוצר קשרים כל הזמן, ואת הקשרים האלו אני כותבת כהערות בפרטיטורה ומתייחסת אליהם בביצוע".

מה לגבי ביצוע של תפקידים טראגיים? איך את מצליחה שלא להתרגש 'מדי' על הבמה ברגעים קריטיים?

"אין ספק שאני מאוד מעורבת מבחינה רגשית עם דמויות טראגיות שאני מגלמת. זה משהו שמשפיע על החיים גם מעבר לבמה. מה שקורה להן הוא מאוד עצוב, וצריך להיזהר שלא לשקוע עמוק מדי בטרגדיה. אחד הדברים שאני מקפידה עליו הוא לא לשיר דמות שאני לא אוהבת. את הדמויות של לולו ואופליה אני מעריצה, ואני מנסה להכניס להן כוח דרך השירה שלי גם אם זה לא כתוב. זה כוח שרק אני יודעת ומעריכה, ואני מנסה להעביר אותו הלאה".

את חושבת שמבצעים של מוזיקה מודרנית צריכים לבצע רק יצירות שהם מתחברים אליהן באופן עמוק?

"באופן חד משמעי- כן. אם אתה מבצע משהו שאתה לא אוהב זה יעשה אותך חולה, בדיוק כמו אוכל. וגם כאן, כל אחד אוהב משהו אחר. אני באופן אישי אוהבת יצירות מורכבות שדורשות קול מעניין. אם אבצע משהו שאני לא מתחברת אליו הקהל ירגיש בזה מיד".

מה ההמלצה שלך למוזיקאי שניגש לבצע יצירה חדשה ורוצה שהיא תעבור לקהל בצורה הטובה ביותר?

"לכל אחד יש דרך משלו להגיע ליצירה. יש מי שיעדיפו ניתוח אנליטי, ויש מי שיעדיפו למצוא בה סיפור דרמטי או דימויים. אני עובדת יותר עם האופציה השנייה, של סיפור ודימויים. הדרך להביא מוזיקה בת-זמננו לקהל היא להפוך אותו לחלק ממה שקורה על הבמה, ממש לגלם את היצירה בגוף שלך. כדי לקדם מוזיקה מודרנית חייבים להיות מחוייבים לה לגמרי, ולכן אני מקפידה לאהוב כל יצירה שאני מבצעת".

כלומר בניית יחסי אמון?

"בדיוק. אני מופיעה כבר שלושים שנה, מגיל 18 ועד היום. בהתחלה הופעתי בפני קהל מועט בטורונטו, והיום בפני קהלים גדולים באולמות. הקהלים האלו פיתחו אמון ביצירות שאני מבצעת. אני מאמינה במה שאני מביאה להם, והם מאמינים באינטגריטי שלי בחזרה".

ומה קורה אם הזמנת יצירה, ומה שקיבלת לא מוצלח?

"צריך לאפשר ליצירה לא להצליח. גם אם אני בספק לגבי הצלחתה העתידית של יצירה שהזמנתי - עדיין אעלה אותה, כי חובתי כמבצעת היא לתמוך במלחין. אי אפשר להעריך איכות אמיתית של יצירה לפני שבוצעה. יתכן שהיא טובה יותר ממה שנראה על הנייר, ואולי היא זקוקה לעוד זמן או לעוד ביצועים. בכל מקרה זו חובה של מי שמבצע יצירות חדשות: אם הזמנתי יצירה עלי לבצע אותה. אני לא יכולה לסגת".

צילום: Marco Borggreve

צילום: Marco Borggreve

*****

הניגן מופיעה בקביעות כמנצחת וזמרת, עובדה שמחייבת אותה לנצח תוך כדי שירה. זהו מצב יוצא דופן ומאתגר, כיוון שכזמרת היא פונה אל הקהל בעוד שהנגנים מאחור צריכים לעקוב אחרי תנועות ידיה.

די נדיר לראות זמר/ת שגם מנצח/ת. זה לא קשה לנגנים לעקוב אחריך בצורה כזו, כשאת בעצם מנצחת עם הגב אליהם?

"יש הבדל גדול בין הקונצרט לבין החזרות. בהתחלת החזרות אני מסתכלת עליהם כמו מנצחת 'רגילה', ואנחנו מתחילים לעבוד. ככל שמתקדם תהליך העבודה הוא הופך להיות כמו עשיית מוזיקה קאמרית, רק שהפעם עושים אותה 85 אנשים. אני מעודדת את הנגנים לקחת יותר אחריות, כי בזמן שאני שרה אני לא יכולה לתת להם את כל מה שהם רגילים לקבל. בסוף החזרות יוצא שאני עושה פחות והם לוקחים יותר. רוב נגני התזמורות מאוד אוהבים את המצב הזה, כי אני משחררת את השליטה ואת הכוח ונותנת אותו להם. אנחנו יוצרים משהו יחד. זה משהו שלא קורה להם כל יום, ובקונצרטים רואים את התוצאות. זה תהליך מדהים".

וכשאת רק מנצחת ולא שרה?

"75% מהתכניות שאני מבצעת הן של יצירות תזמורתיות ללא שירה. במקרה כזה המודל באמת יותר קרוב למנצח רגיל".

צילום: Marco Borggreve

צילום: Marco Borggreve

תיארו אותך בעבר כ"מודל של מוזיקאי מודרני". את מתחברת לתיאור הזה?

"אני לא יודעת למה בדיוק התכוונו בזה", צוחקת הניגן. "אני חושבת שאני דווקא יותר קרובה למודל של המוזיקאי של פעם, שעשה הרבה דברים שונים. הרי בעבר היו מלחינים שגם ניהלו תזמורות, בנו תכניות קונצרטים וניגנו. המולטי-טסקינג הזה הוא לא דבר חדש".

"בנוסף יש כמובן את עניין הרפרטואר המודרני שאני מבצעת, אבל גם זה לא דבר חדש. הרי בתחילת המאה ה- 19 ביצעו בעיקר מוזיקה חדשה. רק בסביבות 1870 הקונצרטים הפכו להיות מבוססים על מוזיקה 'ישנה' - מוצרט, בטהובן וכדומה. כך שאולי אפשר לומר שאני מודל מודרני של מוזיקאי עתיק".

*******

בישראל תופיע הניגן לראשונה ב-4 בספטמבר הקרוב, במופע אינטימי עם הרקדנית הותיקה רנה שיינפלד והגיטריסט נדב לב. המופע הזה מפתיע מכל בחינה: הוא יתקיים במרכז סוזן דלל (שמזוהה עם מחול הרבה יותר מאשר עם מוזיקה), יעלה פעם אחת בלבד, ויהיו בו רק שלושה משתתפים. לא בדיוק מה שהתרגלנו לקבל מהניגן, שמופיעה בדרך כלל עם תזמורות או בבתי אופרה.
"זה באמת משונה, אבל עדיין טבעי לגמרי", אומרת הניגן. "הוא טבעי כי הייתי נוסעת לכל מקום כדי להופיע יחד עם רנה שיינפלד".

השתיים נפגשו באופרה של פאריז, שם הופיעו יחד באחת ההפקות. "היה מדהים עבורי לעבוד עם רנה, והחלטנו באופן ספונטני לעשות משהו יחד. את כל התקשורת בינינו לקראת המופע עשינו בוידאו מרחוק, ואת החזרות הפיזיות נעשה כשאגיע לישראל".

מה בעצם יהיה במופע שלכן?

"הנושא המאחד הוא דמותה של אופליה מתוך "המלט" של שייקספיר. אופליה מוצגת בדרך כלל כבחורה חלשה, שמתה מלב שבור. אנחנו נותנות לה יותר כוח ונוכחות. שתינו ננוע בחלל לכוריאוגרפיה שחיברה רנה, ואני גם אשיר יצירות של בריו, נונו, קייג', וילה-לובוס ועוד".

איך את מסבירה את החיבור החזק שנוצר ביניכן?

"אני עושה הרבה עבודה פיזית כשאני שרה באופרה. אחרי שראיתי את רנה התחברתי מאוד לשפת התנועה שלה: חלק מהתנועות נראות מאולתרות, אבל בעצם כולן מתוכננות. היא פשוט מספרת סיפור עם הגוף".

צילום: קרין קנזה

צילום: קרין קנזה

*****

לפני שלוש שנים הקימה הניגן את "אקוויליבריום", תכנית חניכה בינלאומית לזמרים ומנצחים צעירים. "בשנת 2016 החלטתי שאני כבר במעמד של לעזור לאמנים צעירים", היא מספרת. "לי עזרו הרבה לאורך השנים, והחלטתי להעביר זאת הלאה. לא רציתי תכנית חינוך, אלא 'מנטורינג' (חניכה): שיהיה לאמן הצעיר מישהו ששומר עליו בשנים הראשונות לקריירה".

הניגן פנתה לכמה תזמורות באירופה ולמספר דמויות בכירות מעולם המוזיקה הקלאסית, ביניהן המנצח דניאל הרדינג וזמרת הסופרן נטלי דסאיי. כולם הסכימו להשתתף. ההסכם היה שהזמרים הצעירים יבצעו בקונצרטים תפקידים תובעניים מאוד, ובדרך לשם יעברו סדנאות הכנה אינטנסיביות. לפרויקט נבחרו 18 זמרים ושני מנצחים, ולדבריה העונה החולפת הסתיימה בהצלחה גדולה.

"אחד הדברים הכי חשובים הוא לשמור על ההתלהבות המקצועית לאורך הקריירה, בעוד שלעיתים כל מה שמעניין את האמן הצעיר זה תשלום שכר הדירה", היא אומרת. "כעת אנו מתחילים עונה שנייה, ואליה יצטרפו עוד תזמורות. קודם התקשר אלי אחד מהמשתתפים בפרויקט, זמר צעיר משבדיה שהיה זקוק לעצה מקצועית. כשאתה בן 26 ובתחילת קריירה מקצועית, זה נפלא לדעת שיש מישהו שיתן לך עצה אמיתית מהלב. אין לי שום אינטרס פה- הדבר היחיד הוא שאני מאמינה בו ורוצה שיגשים את הפוטנציאל שלו".