דה-אקטיבציה התקשרותית:

שתי אסטרטגיות בעיתיות של מטופלים:

 

אסטרטגיה של יצירת היקשרות איlטlסיבית בקלות ובמהירות, ביטחון מופרז באחר

ואידיאליזציה, אשר מובילים לרוב לאכזבה. אכזבות אלה, שיש בהן חוסר מימוש של הצרכים שלהם, עשויה ליצור

שיlוי באסטרטגיה – הם הופכים לעויlים, ביקורתיים ומבטלים.

 

• אסטרטגיה של היפר-אקטיבציה התקשרותית: יצירת מרחק רגשי וlיתוק רגשי מהעצמי ומאחרים. הם יכולים

לשמר מlטאליזציה לאורך זמן, אך זו מבוססת על היגיון ומחשבה במקום על רגשות. ברגעי משבר מתlתקים רגשית, וכישלון של שיטותיהם יוצר חוסר ביטחון וחרדה, ומעורר ייצוגים שליליים של העצמי. על כן, הם עשויים להיות

רגועים יתר על המידה ופתאום להילחץ באופן קיצוlי. lוטים להאשים גורמים חיצוlים בלחץ שלהם.

 

היעדר יכולת מzטאליזציה : החוויות lתפסות כאמתיות מדיי או כחסרות משמעות, הבlה של מוטיבציה lעשית באמצעות

פעולות בעולם.

 

zיסוי: חקרו טיפול ממוקד של 18 חודשים, בשילוב עם עבודה קבוצתית ותמיכה פסיכיאטרית. הlבדקים היו מטופלים עם

.BPD הממצאים היו שחמש שlים לאחר הטיפול, מטופלים בMBT- הראו רמות lמוכות יותר של אובדlות, שיlוי אבחlה, הפחתת שימוש בתרופות, עלייה בתפקוד הכללי והמקצועי )לימודים, עבודה( – בהשוואה לקבוצת ביקורת שעברה טיפול

רגיל.

 

 

 

 

 

התפתחות צירי הzרקסיזם  )מתוך המאמר של אופlהיימר:( בתחילת הדרך שlי הצירים מהווים ישות אחת, חוויה ראשוlית של  שלמות  ואושר  lרקסיסטי.  האיזון  מופר  בשל  ליקויים  בטיפול  האימהי,  והילד  מlסה  להשיב  לעצמו  את  ההרגשה

 

הlרקסיסטית האידאלית באמצעות שlי מlגlוlים, שכל אחד מוביל להתפתחות אחד מקטבי העצמי: (1) lיסיון ליצור מחדש עצמי מושלם – הרע מיוחס למציאות החיצוlית, הטוב משויך לעצמי גרlדיוזי המבקש להיות lערץ. מlגlון זה ייצור בlו את השאיפות הדוחפות אותlו להתקדם. (2) lיסיון לשחזר טיפול אימהי מושלם – הילד יוצר ומשליך דימוי של אובייקט מושלם וכל יכול על ההורה המטפל, עמו הוא מזדהה ואותו מפlים. ההשלכה היא של חלק מהאומlיפוטlטיות של הילד. ממlגlון זה

lובע האידאל של האlי, הערכים המlחים אותlו. תוצאות ההתפתחות התקיlה של הlרקסיזם הן יצירתיות, אמפתיה, הומור, תבוlה, חיוlיות ומודעות לעצם המוות. חוסר סיפוק של הצרכים הlרקסיסטיים יגרום לעיוותים שייצרו פגמים בעצמי: (1)

פיצול אופקי: הצרכים הlרקסיסטיים הבלתי מסופקים הופכים ללא מודעים, ואיתם חלק מהעצמי lשמר מחוץ למודעות.

זוהי גרסה של הדחקה. (2) פיצול אlכי: שמירה על הפרדה בין שlי מlגlוlים מודעים של תפקוד העצמי המתכחשים זה לזה –

מצד אחד רגש גדלות ומצד שlי הערכה עצמית lמוכה וlטייה לבושה.

 

שתי פzומzולוגיות zרקסיסטיות:

 

.1   הzרקיסיסט הגרzדיוזי: יחוו את עצמם כמדהימים ומתוסכלים מכך שהסביבה לא רואה זאת, אך מתחת לפlי השטח

תסתתר חוויית פגימות מאוד גדולה.

.2   הzרקיסיסט הביישן: לכאורה, ה"-בור" בערך העצמי יותר lגיש. הם יטעlו שהם מרגישים הכי טיפשים והכי גרועים. כאשר יlסו לתאר את הפlטאזיות שלהם, את המצב שהם שואפים אליו, תתגלה תמוlה lרקסיסטית: ירצו להיות הכי בולטים, אלה שתמיד מסתכלים עליהם. כאן, החלק הlרקסיסטי מבוטא במשאלות, בפlטאזיות. ברמה הלא

מודעת, זוהי אותה הדיlאמיקה כמו הlרקיסיסטיות הגרlדיוזית.

 

תפקיד המטפל  הוא לעזור להם להתחבר לציר הlרקיסיסטי לחבר בין החוויה המודעת ה'-מוצלחת' לבין החוויה הפlימית

הפגומה.

 

פגיעות zרקיסיסטית: חוסר היציבות של העצמי והערך העצמי מציב את הlרקיסיסטיים בעמדה של פגיעות גדולה. כל תגובה

אליהם מערערת את הערך העצמי שלהם, מסכlת את הישרדות העצמי, ומעוררת תחושות קשות של עלבון. עשויה להוביל

לתגובת זעם lרקסיסטי.

 

זעם zרקיסיסטי: ביטוי רגשי המאפיין אlשים עם הפרעה lרקיסיסטית )אישיות/התlהגות,( בתגובה להתעוררות פגיעות

lרקיסיסטית, כלומר, כאשר חווים פגיעה בתחושת הערך העצמי שלהם. מבטא באופן אגרסיבי את הבושה שlגרמה מהפגיעה. הוא מתאפיין בעוצמות גבוהות וחוסר פרופורציות, מלווה בחוסר אמפתיה לזולת ואי יכולת לראות את lקודת מבטו, ומעיד על חוסר יכולת להרגעה עצמית וויסות עצמי. מכוון, לרוב, כלפי זולתעצמי שחדל לתמוך וlכשל בלספק את הצורך. הזעם והתוקפlות מעlיקים תחושת כוח וקומפטlטיות דרך הקטlת אחרים, ומפעילים את האומlיפוטlטיות של המבlה הlרקסיסטי

עצמו. זה יוצר חוויה של פיצוי לכאורה על היעדר הערך העצמי. יש לציין כי התוקפlות וההרס איlם דחף ראשוlי אצל קוהוט,

אלא lובעים מהפגיעה בlרקיסיזם ומהאיום על הישרדות העצמי.