פרפרזות חדשות של הקוראן:
- אסתוא עלא אלערש
- אצחאב אלכהף
- פי סביל אללה
- קצ'א נחבה
- אלמאלפה קלובהם
- מא מלכת אימאנהם
- ואח'פד להמא ג'נאח אלד'ל
הקוראן:
ההגדרה של הקוראן היא ההתגלות האחרונה של דברי אללה לבני אדם. כך תופסים המוסלמים את הקוראן. מבחינת המוסלמים הספר הוא לא מעשה ידי אדם (מי שטוען שהספר נכתב על ידי אדם חוטא חטא חמור ביותר), הספר הועבר על ידי האל למוחמד. הספר ירד כפסוקים אל הנביא מוחמד בידי המלאך ג'יבריל (גבריאל) במהלך 22 שנה – זו התקופה הנבואית (610-632). הפסוקים הם דברי אלוהים עצמו. לא יכולים להיות זיופים בקוראן.
בתקופה הנבואית, תיעוד הפסוקים נעשה על ידי עצמים שונים. בתקופתו של אבו בכר (632-634) נעשה סידור שיטתי של הפסוקים אך לא של הפרקים. בתקופת עות'מאן בן עפאן (644-656) נעשתה העריכה הסופית. לקוראן יש 114 פרקים. הפרקים לא מסודרים על פי ההתגלות אלא על פי אורכם. את הסדר הזה ערך עות'מאן. לקוראן 30 חלקים. 60 חזב, 6236 פסוקים ו77,439 מילים.
מאפיינים מרכזיים לקוראן:
- דברי אלוהים עצמו.
- מע'ז (פלאות בקוראן).
- הועבר באמצעות המלאך.
- לשון ערבית.
- שושלת מוסרים רציפה ומהימנה.
- פולחן על ידי דקלום.
מדעי הקוראן, סביב כל ענף יש ספריות שלמות, יש האומרים שהספרות הזו היא החשובה ביותר באסלאם כיוון שעוסקת בספר הספרים, בקוראן:
- פרשנות – ספרות התפסיר עשירה ביותר והיא כוללת מאות ספרים המציגים גישות מתודולוגיות שונות של פרשנות הקוראן. ספרות זו מתפתחת עם הזמן והיא מייצגת תקופות היסטוריות שונות בתולדות האסלאם. כיוון שיש כל כך הרבה פרשנויות סביב הקוראן כאן בדיוק מתחילות הבעיות. המשמעויות שהתקבלו לעיתים היו שונות בתכלית. לפעמים המסר של אותו פסוק יוצר שני כתבים שונים לחלוטין. ישנם עשרות סוגים של תפסירים. כמה בולטים מתוכם הם: תפסיר באלמאת'ור, תפסיר באלראי, תפסיר תחלילי, תפסיר אג'מאלי, תפסיר פוקהי, תפסיר בלע'אי, תפסיר צופי וכד'.
- נאסח' ומנסוח' – "כל אות אשר נמחתה או נשכחה, ניתן טוב ממנה או שקול לה. האם לא תדע כי אלוהים כל יכול? האם לא תדע כי אלוהים, לו מלכות?" בין כל פסוקי הקוראן, ישנם פסוקים שמבטלים את האחר. כלומר, לא כל מה שקיים בקוראן היום תקף, יש פסוקים בקוראן שהם בטלים. "מנסוח'" – מבוטל על ידי פסוק שבא מאוחר יותר. מגיע ממקום הדרגתי. העם בהתחלה היה צריך משהו אחר והקוראן שינה את פניו. כלומר יש הדרגתיות בסדר הופעת הדברים.
- בני ישראל – היהודים והנוצרים הם דתות אמת אבל סטו מהדרך. המוסלמים מכירים בדתות אלו כדתות אמת (מוסלמי שלא מכיר בהם כדתות אמת דינו מוות). המורשת היהודית והנוצרית מתקבלת אצל המוסלמים, הם מכירים בה. הנביא מוחמד נשען על המסורות האלו. "ספרו אודות בני ישראל ללא היסוס". על פי החדית' אין להאמין או לדחות את דבריהם של עמי הספר. המוסלמים מאמינים במה שהורד אליהם והורד אל עמי הספר אבל הולכים לפי מה שהורד אליהם. המוסלמים מדברים על בני ישראל בקונטקסט של חטא. הם חטאו בדרך שהלכו בה לכן אסור לחזור על אותו חטא.
- סיבות ההתגלויות – ההתגלות כחלק מרכזי בקוראן. פה נכנסת פרשת האיפכ. פסוק שיורד על מנת לנקות את האשמות הבגידה של עאישה, אשת הנביא הראשונה. "האל יוכיח את חפותי". התגלות של האל שרוצה להעניש את אלו שהמציאו על עאישה אך הוא חמול ורחום.
- מוחכם ומותאשאבה – מוחכם אומר פסוק שמשמעו היא אחת, לא משתמע לשתי פנים. מותאשבה אומר שיכולות להיות המון פרשנויות. מרבית הקוראן הוא דווקא מותאשבה ולא מחוכם. הפסוקים שהם מוחכם הם פסוקים שכמובן אין ויכוח עליהם (אין אלוהים מלבד אללה). אבל יש פסוקים רבים שהם מתואשבה שעליהם יש ויכוחים רבים.
- סיפורי נביאים – מהנביא הראשון, אדם, ועד האחרון, מוחמד.
- פלאות – מקשרים אותן לתאוריות מדעיות מודרניות כמו דלות חמצן.
- צורות דקלום ופילולוגיה
הספרות הקוראנית היא הספרות החשובה והמחייבת ביותר משום שהיא עוסקת בספר החשוב ביותר – הקוראן.