הסונה היא ספרייה מאוד משמעותית. היא הספרייה המעצבת את חיי המוסלמים. לקוראן יש כמה אלפי פסוקים שלא יכולים לעסוק ממש בכל תחום בחיים. הסונה היא קורפוס הקשור לנביא מוחמד ומתבטאת ב:
- אמירותיו (חדית', קול)
- מעשיו (עמל)
- שתיקתו (אקראר)
הספרייה הזו הייתה צריכה להתמודד עם דברים שלא היו בקוראן. כשהמוסלמים הסכימו על הקוראן כטקסט. מראשית האסלאם, מחתימתו על ידי עות'מאן, יש על הקוראן קונצנזוס. לגבי הסונה והחדית'ים אין קונצנזוס, כלומר יש מחלוקות. המחלוקות הם לא על פרשנות הסונה אלא על עצם האותנטיות של הסונה. הטקסטים בחלקם שנויים במחלוקת. לאור המחלוקות, הספרות ההלכתית הקשורה לסונה מאוד עשירה, אפילו יותר מהספרות הקוראנית.
יחס הסונה לקוראן: יחס דומה ליחס התלמוד לתורה ביהדות. התורה עומדת, מבחינת קדושתה, במקום נכבד ונעלה יותר מאשר התורה שבעל פה. אבל לתלמוד יש, מבחינה הלכתית, תוקף רב יותר משל התורה שבכתב. שכן התורה שבכתב מתפרשת לפי התורה שבעל פה. כך גם באסלאם הקוראן עומד במעלה גבוהה יותר מהמסורות של הנביא, שכן הוא דבר אלוהים חיים, דברי אללה. אבל גם באסלאם, כמו ביהדות, הפרשנות של החדית' את הקוראן מחייבת מבחינה הלכתית. ניתן לזהות את תפקידה של הסונה כלפי הקוראן במסגרת שלוש קטגוריות עיקריות:
- משלימה (מכמלה) – משלימה דינים והלכות שנקבעו בקוראן אבל הקוראן לא חידד אותם, לא נתן אותם במדויק. הקוראן לעיתים נותן דינים באופן עקרוני והסונה משלימה אותם.
- מבארת (מביינה) – לא תמיד מה שכתוב בקוראן ברור. הסונה באה לתת הסבר לכתוב בקוראן.
- יוצרת (מנשאה) – תפקידה המרכזי של הסונה. כאן נוצרת השריעה. הסונה יוצרת את ההלכה המוסלמית בפועל. ישנם דינים שנקבעו לחלוטין על ידי הסונה. ישנם דינים שהקוראן שתק לגביהם והסונה נותנת את החוקים לגביהם. מי שיצר את הדינים הוא הנביא, בסוף הסונה כולה משויכת לנביא ועומדת בלב ההלכה המוסלמית.
למעשה החדית', כמו התלמוד מחייבים אף יותר מהקוראן או התורה.
ששת הקבצים של החדית' המהימן:
- צחיח (מקורי, אותנטי) אלבח'ארי (שם המחבר)
- צחיח מסלם
- סנן אבן מאג'ה
- סנן אבן דאוד
- סנן אלתרמד'י
- סנן אלנסאאי
קבצי הצחיח הם המהימנים ביותר. נאספו קרוב למות הנביא. הבדיקה הייתה קפדנית מאוד. הם הבסיס למסורת הסונית. ישנם קבצי חדית' נוספים ברמת אותנטיות פחותה. למשל החדית' של אלמליכ שסירב שהספר שלו יהיה ספר החוקים הרשמי של האימפריה העות'מנית כיוון שידע שהאימפריה ענקית ויש מוסלמים שונים זה מזה עם תרבויות שונות זו מזו ברחבי האימפריה ואי אפשר לחייב את כולם להתנהל על פי ספר שנכתב על ידי אדם אחד שגדל בתרבות מסוימת.
ארבעת הקבצים המהימנים אצל השיעה:
- אלכאפי פי אלאצול ואלפרוע.
- אלאסתבצאר.
- תהד'יב אלאחכאם.
- מן לא יחדרה פקיה.
אצל השיעים ארבעת הספרים הללו מקבילים לששת הספרים המהימנים של הסונה. השיעים מכירים בספרים של הסונה אבל חלקית. אצל השיעים כל חדית', כל מסורת, עברה את 12 האימאמים. כל חדית' שעבר אצלם הוא מעל הצחיח, לא נתון בכלל לצחיח. נקרא "מעות'וק" – מעל כל ספק, חד משמעי. השיעים לא אוהבים את עאישה כיוון שנלחמה בעלי בקרב הגמל. מלחמת האזרחים הראשונה והמשמעותית באסלאם. מבחינת השיעים עאישה טרפדה את המינוי של עלי כיורשו של מוחמד. עאישה העבירה המון חדית'ים והשיעים לא מקבלים בכלל את החדית'ים שלה.
ישנם גם קבצים נוספים של השיעה, נמצאים בדרגה שנייה של חשיבות. קבצים של באקר אלמג'לסי למשל. הם ספרים ברמה גבוהה של חשיבות, אבל לא כמו ארבעת הקבצים הקודמים.
מדעי הסונה:
- ביקורת החדית' – איסוף, תיעוד ומיון החדית'ים. האנשים העוסקים במלאכה זו נקראו "מחדת'ון". ככל שהיה צורך גדול יותר כך גם נוצרו יותר חדית'ים (ולא רק נאספו). חלק מהביקורת הקשה על החדית' היא שהיו זיופים של חדית'ים. אך יש הטוענים כי החדית'ים האלו הם לא בדיוק מעשי זיוף והונאה כיוון שיוצריהם האמינו שהם מכוונים לדעת הנביא. זהו האסלאם האומיי, גרסתם של האומיים לאסלאם שהיו ערביים-שבטיים. עם הזמן התפתח מדע על מנת להבחין בין מסורות מהימנות לכאלו שאינן. ההיבט הראשון של מדע בדיקת החדית' הזה נקרא "איסנאד" שכולל את למידת המסורת ולמידת האנשים שהעבירו אותה. מחפשים מתי הם חיו ואם רואים שמוסר אחד חי אחרי המוסר שבא אחריו, סימן שהמסורת לא מהימנה. בודקים את מהימנותם של המוסרים כעדים. היבט שני של בדיקת החדית' הזו נקרא "מתן". בדיקת מהימנות תוכן החדית' אל מול הקוראן. בודקים האם יש סתירה של התוכן אל מול דברים הכתובים בקוראן. אם כן, החדית' מתבטל.
- פרשנות החדית'
- שושלת המוסרים
- מילונים ביוגרפיים
- ביוגרפיה של הנביא