הספרות האסלאמית בעת החדשה

העת החדשה- מוגדרת על ידי העולם המודרני,  מהמאה ה-19. העולם המערבי הנוצרי מתחיל להתאושש ולצמוח מתקופת הרנסס במאה ה16. במאה ה18 מאזן הכוח מתחיל להתערער ואירופה מתחילה להראות עליונות על העולם המוסלמי. פלישת נפוליאון ב1798 הייתה אירוע מכונן ביחסי מערב ועולם האסלאם.

בעת החדשה העולם המערבי אירופאי הולך להיות דומיננטי מאוד, האימפריה העות'מאנית הולכת ומתפוררת בשל הת'אנזימת (הרפורמות) ועוד. בריטניה וצרפת מתחילות לכרסם בטריטוריה העות'מאנית ומתחיל עידן הקולוניאליזם והאימפריאליזם עד יצירת מדינות הלאום בשטחים אלה. החלוקה של השטחים הייתה תוצאה של הסכמים שעיצבו את האזור של המזרח התיכון.

זו הייתה פלישה לא רק פוליטית אלא גם אינטלקטואלית- תרבותית של המערב לעולם האסלאם: את הנורמות שהמערב מאמץ לעצמו, הוא מייצא למדינות וטריטוריות אחרות. ההשפעה כבר מהמאה ה-19 מתחילה להיות מאוד ברורה גם בספרות המוסלמית הן על התוכן והן על הצורה (שפה)- אנו נראה את זה בטקסט של עבד אלראזק: יש שני סוגים של השתנות הן בצורה והן בתוכן, רוב הכותבים המודרניים המוסלמים במיוחד אלה שקיבלו חינוך מערבי אירופאי וידעו שפות אחרות חוץ מערבית מבטאים עצמם במונחים מערביים שגורים.

שינוי בצורה: השפה הערבית ששימשה את ההוגים המודרניים הייתה שונה מהערבית הקלאסית שהייתה שפה מורכבת ומתוחכמת יותר,  שהיום קשה להבינה.

מבחינת התוכן: היעד הוא הציבור הרחב לכן התוכן השתנה. ההשפעה המערבית הייתה בכל הרמות גם ברמה המתודולוגית והגישה לטקסט, באומנות, במדעים בשיח הציבורי ועוד. השינוי שעבר על הספרות המוסלמית הוא שינוי דרמטי בשני המובנים של הצורה והתוכן.

השינוי הוא אינו בן לילה זה תהליך הדרגתי, אך במאה ה-19 היה שינוי קונטקסט היסטורי שפתאום מוסלמים מוצאים עצמם תחת כיבוש של  תרבות דומיננטית זרה. זוהי נקודת תחילת התהליך של השינוי.

רפאעה ראפע אלטהטאוי מתאר את פריז (1801-1826): המפגש עם המערב הוא מפגש ישיר שמתקיים בצורות שונות. במאה ה19 העולם המערבי מתחיל לפלוש לאזור ארצות האסלאם ולהשתלט על חלקים  גדולים ונכרים. ההשפעה נוצרה מתוך אינטראקציה דו כיוונית בה העולם המוסלמי מתעניין במערב ומתלהב מהצמיחה שלו. הוא מתאהב במערב שאחרי המהפכות הצרפתית והאמריקאית ותהליכי הרפורמה שהובילו לתוצאות מסחררות.

הכותב אלטהטאוי היה סופר מאוניברסיטת אלאזהאר, הוא נשלח על ידי מנהיג מוסלמי כאיש דת להשגיח על קצינים מוסלמים שלמדו באוניברסיטה צבאית בפריז. זה כבר מסמן אינדיקציה למרכזיות המערב וחשיבותו בעיני מנהיגים מוסלמים. הוא שהה שם 5 שנים ושם תיעד את הרשמים שלו, פריז הייתה מעוז החילוניות ובספר ששמו "אבני החן בסיקור פריז". הוא מתאר את האופי של הצרפתי והתהליכים שעברו על פריז בתקופה זו. הוא מציין לחיוב רפורמות שהובילו לתיקון אמיתי של חברה שהוא מעריץ את הנורמות שלה. הוא הביע גם ביקורת אך בעיקר טען שיש מה ללמוד מהם. זה מעיד על תחילת ההשפעה של המערב על האסלאם במיוחד כי הוא איש  דת.

מוחמד עבדה בתיאורו את המערב: עולם האסלאם נחלש מאוד במאה ה-19. מוחמד עבדו היה רפורמטור דתי שביקש לתקן את עולם האסלאם, נחשב למייסד האסלאם הוואסטי – ליברלי.

מוחמד עבדה אמר- "ראיתי באירופה אסלאם ללא מוסלמים ובארצותינו אני רואה מוסלמים ללא אסלאם"- הוא אומר כי האירופאים נושאים ערכים אסלאמיים בעוד שהמוסלמים רחוקים מרחק רב מאותם ערכים שהדת שלהם קבעה. האירופאים מכבדים את האחר, מתייחסים לאחר ביושרה והגינות, הם מגלים סימפתיה ואמפתיה אם מישהו בצרה בלי קשר למוצא לדת ולצבע שלו ומנסים לעזור. הוא מערער על השקפות מוסלמיות קלאסיות תוך שהוא יצר קשר של אהדה הדדית עם הוגים מערביים כמו טולסטוי. עבדה ראה בנורמות של העולם המערבי כמוסלמיות לחלוטין. המשמעות היא שאנשי הדת והמסורת רואים בהשפעת המערב כמשהו חיובי ולאו דווקא שלילי. הוא הצהיר כי אין סתירה בין הערכים המערביים לערכים המוסלמיים. יש הסתייגות מסוימת מחירויות מסוימות ומהמתירנות המערבית. לצג אנשים כמו עבדו היו האינטלקטואלים ואנשי הדת השמרנים שדוחים כל קשר עם המערב.

איך התייחסו המוסלמים למורשת העבר? האינטלקטואלים חשו כי יש להתייחס בכבוד למורשת העבר כמסד למה שקיים בעת המודרנית. רבים מתרפקים על העבר בו המוסלמים הובילו את העולם. איך בפועל מתייחסים למסורת האינטלקטואלית:

1. שימור: המדינות המוסלמיות השונות ביקשו לשמר את מורשת העבר בדרכים שונות- קמו ארכיונים וספריות במיוחד על מנת לאסוף, לסדר ולקטלג את הכתבים הקדומים בצורה שיטתית ומסודרת. כלל המורשת החומרית סודרה בצורה שיטתית .
2. עריכה: עריכת ההגות הקלאסית, הספרים עברו עריכה שמתבטאת בסידור לפרקים, הערות שוליים, הקדמה ומבוא כתוספת של העורך וביאור הכתבים. כך אותו ספר קלאסי מקבל צורה אחרת.
3. חידוש: קמו ארגונים רבים בעולם המוסלמי שלקחו חלק מכתבי היד וחידשו אותם על ידי שיחזור. חוקרים רבים נוסעים לארכיונים על העולם המוסלמי. רובם נמצאים באירופה ובארצות הברית ואינם מנוהלים על ידי מוסלמים. זה מעיד על התעניינות המערב במזרח (אוריינטליזם).

מורשת העבר השתמרה בצורות שונות בעיקר בגלל התייחסות הספרות המודרנית עם הקלאסית.