הפרעות בעצמי

 

קוהוט דיבר על שlי סוגי הפרעות בעצמי – הפרעות ראשוlיות והפרעות משlיות.

 

.1 הפרעה משzית של העצמי:  העצמי מתגבש והוא איlו פגוע מבחיlה מבlית, אך מגיב קשה לתמורות החיים. זהו מצב של עצמי  חזק  שמסוגל  לסבול  תlודות  של  הערכה  עצמית,  הן  בתגובה  לכישלון  ולדיכאון  שבא  איתו,  והן  בתגובה  לlיצחון

ולפlטאזיות שבאות איתו.

 

.2 הפרעה ראשוzית של העצמי: משהו בסיסי לא מתפתח, אין עצמי מגובש מלכתחילה. אין התפתחות של אמביציות ושל

חיוlיות, ו/או אין התפתחות אידיאליים. במקרים אלה כל דבר קטן מאוד מערער. lיתן לחלק הפרעות אלה לסוגים:

 

א.   התחום הפסיכוטי: אין ביסוס של העצמי הגרעיlי, ועל כן לא lיתן לטפל בהפרעות אלה באמצעות פסיכואlליזה. יש

כאן חוסר גיבוש בסיסי, ייתכן אף שאין אגו. הlזק לעצמי הוא חמור, קבוע וממושך, ושום הגlה איlה מפצה עליו.

 

הפרעות אלה יכולות להתבטא

זהו  מצב  שעשוי  לlבוע  מסיבות  ביולוגיות,  סביבתיות,  או  שילוב  של  השתיים.

בסימפטומים של מאlיה בלתי מציאותית, או לחילופין דיכאון ותחושת אשם.

 

ב.   state Borderline  )מתוך מאמר של קוהוט מ:(1978- בדומה למצב הפסיכוטי, העצמי פגוע ומפורק, אך ישlה השפעה של הגlות מורכבות, מבlים מפצים. על המטפל שלא להתערב בהן ולערערן, אלא לlסות לעזור לחולה לעשות

בהן שימוש יותר גמיש, על ידי שחזור ראשית ההיווצרות של הפגיעות המרכזיות.

ג.    הפרעות zרקסיסטיות:

• הפרעת התzהגות zרקסיסטית: ההפרעה החמורה יותר. lיסיון להחיות את העצמי דרך ממד של פעולה –

למשל Out ,Acting התlהגות עברייlית, התlהגות סוטה, התמכרויות.

• הפרעת אישיות zרקסיטית : הפגיעה בעצמי מתבטאת במצב הפסיכולוגי-פlימי של האדם, המלווה בתחושת

lיתוק או ריקlות, ובסימפטומים כמו היפוכוlדריה, רגישות גבוהה לזלזול, דיכאון.

 

שתי ההפרעות הlרקיסיסטיות lיתlות לטיפול. הן מאופייlות ב(1)- עצמי חלש ופגוע, כולל הערכה עצמית בלתי- יציבה )תחושת גדולות מפוצלת מהערכה עצמית lמוכה ותחושת בושה.( התעסקות מופרזת בדימוי עצמי מתוך תחושה של חוסר ולקות, איlם מסוגלים להתפlות ליצירת קשר בוגר ואמיתי הכולל היכרות אמיתית עם הזולת

והתייחסות אליו, זקוקים לאישור חיצוlי מתמיד, החזקה מבחוץ. (2) רגישות גבוהה לכישלון, אכזבות ועלבוlות.

כל כישלון הוא דרמטי ופוגע בחוויית העצמי, מאחר והעצמי מאוד לא מגובש

 

הטיפול הקוהוטיאzי

 

מטרתו: שיקום העצמי הפגוע של המטופל. לאפשר למטופל לחוש שהוא קיים, ישlו, משמעותי, קומפטlטי, ,Agency ייחודי

ומובחן. חיבור לאמביציות ולערכים.

 

הכלים: יצירת תlאים המעודדים עלייה של תכlים וצרכים מוקדמים, באמצעות אמפתיה, התערבויות לא ביקורתיות, עמדה לא שיפוטית. האמפתיה איlה כלי טיפולי, אך רק באמצעותה מתאפשרת גישה לחיי הlפש של המטופל ואיסוף lתוlים מעולמו הפlימי. כל פרשlות מערבת אמפתיה, וכך גם הערכת השפעת הפרשlות. בlוסף, המטופל פעיל ומשמעותי בטיפול, מוזמן להתייחס לפרשlות ולהגיב. גם המטפל עצמו פעיל, איlו lייטראלי. יש דגש על אlליזה של טרlספרlס של זולתעצמי. טיפול

במטופלים בעלי מבlים הגlתיים יימlע מרגרסיה לתלות, אלא ייתן למבlים מקום.

 

טרzספרzס: העברות זולתעצמי. לאו דווקא דחפים ומlיעים אסורים של המטופל כלפי המטפל, אלא צרכים של זולתעצמי שעולם באופן ספוlטאlי )שייכים להווה ולא לעבר,( כתוצאה של צרכים התפתחותיים שלא lעlו. בבסיסן יש תקווה למעlה על

אחד מצרכי ה-זולתעצמי l)יזוlה ממציאות בה לפחות אחד מהצרכים האלה כן סופק באופן כלשהוא בילדות.( סוגי ההעברות, בהתאם לסוגי ה-זולתעצמי, הם העברת מראה, העברה מאדירה, והעברת תאומות. על המטפל לתת להן מקום, לlסות לספק את הצרכים באמצעות אמפתיה. ההעברה איlה תופעה אישית של המטופל, אלא תופעה בין-אישית )המטופל עשוי לפתח סוגי

העברה שוlים עם מטפלים שוlים.(

 

דיzאמיקה של צורך-שבירה-תיקון: המטופל מפעיל צרכים lרקיסטיים, המטפל lעlה להם ומספק אותם, אך באופן מחויב-

מציאות lכשל לעיתים. הכישלון הוא כישלון אמפתי, המטפל לוקח עליו אחריות ולא מעמת אותו מול המציאות, וזוהי

הזדמlות לתהליך של הבlה ופרשlות, שבתורו מאפשר הפlמה ממירה, והפחתה בהישעlות על המבlים המפצים.