בשנת 1872 התחיל בהאא' אללה לכתוב את "כתאב אלאקדס", הספר החשוב ביותר לבהאא'ים, אשר מפרט את התפיסה התיאולוגית, מצווה על קיום מצוות ובעיקר משמש כספר חוקים המציג שריעה חדשה לחלוטין. הספר יצא לאור בדפוס בפעם הראשונה בהודו ותורגם בשנת 1900 לאנגלית לראשונה. הספר הזה הפך לספר היסוד של הדת הבהאא'ית.
בשלב מסוים, בהאא' אללה עזב את העיר עכו, כיוון שהיא סבלה ממחלות ולכלוך, ועבר להתגורר בכפר מזרעה. בסביבות שנת 1877 עבר לגור באחוזה יפה שקנו עבורו הבהאא'ים, אשר מכונה "בהג'ה" (מקום יפה/מקום שמשמח את הלב) ואשר סביבו גנים ועצי זית. לבהאא' אללה היו שני בנים – עבד אלבהאא' ומחמד עלי (אשר נולד מאשתו השנייה), ובהמשך יתחולל ביניהם מאבק. בהאא' אללה נפטר בלילה שבין 28-29 במאי שנת …, ועד היום התאריך הזה הוא בעל חשיבות עצומה עבור הבהאא'ים. עולי הרגל יכולים להיכנס בתאריך זה לחדרו של בהאא' אללה.
יש לזכור שבהאא' אללה הכיר את הקוראן בעל פה ואת יתר כתבי הקודש, הספרות השיעית והספרות המיסטית כולה. בחייו היו 3 תקופות של יצירה. הראשונה היא בין השנים 1852-1863 והיא מכונה "התקופה הפרסית"/"התקופה הבגדדית". בתקופה זו, הוא היה מושפע מאוד מהמיסטיקה הסופית וכן כתב מספר חיבורים בעלי אופי סופי. הוא כתב סדרה של קטעים קצרים שבהם ביטא את התורה המוסרית והחברתית שלו. הקטעים הללו, שכונו "המילים הנסתרות", נכתבו חלקם בערבית וחלקם בפרסית. בתקופה זו, בהאא' אללה עדיין לא רואה את עצמו כהתגלות אלוהית, אך הוא בהחלט כבר חווה התגלות ולכן תופס את עצמו כבעל סמכות המצווה כללי התנהגות לבני האדם באשר הם. החיבור השני שנכתב בתקופה זו מכונה "שבעת הגאיות" ומשתייך גם הוא לעולם הסופי, בהתאם למודל הסופי של אחד מגדולי התיאורטיקנים הסופים ובהתבסס על סיפור דומה. בספר של בהאא' אללה, המלך עובר דרך 7 גאיות, כאשר בכל אחד מהם הוא מאבד חלק מהזהות שלו. כשהוא מגיע לגיא השביעי והאחרון, הוא כבר מאבד את מהותו ועובר לחלק מהדבר שאותו הוא חיפש – המהות האלוהית. התקופה הזו מסתיימת בשנת 1862, כאשר הוא כותב את הספר החשוב שלו – "ספר השכנוע", שהוא נחשב לפרשנות המודרנית ביותר של הקוראן. עיקר תפקידו הוא להוכיח שהבאב הוא אכן שליחו של האל, דבר חשוב כי הטענה היא שהבאב יבשר את בואו של בהאא' אללה. דבר שני, הספר מתקיף בצורה מסיבית את אנשי הדת, כיוון שלדבריו הם מוליכים את המאמינים המוסלמים שולל. הוא מבקש לעקור את אנשי הדת לחלוטין מהמחשבה הדתית לו, כך שבדת הבהאא'ית אין יותר אנשי דת, שיח'ים, דרשנים או תפקידים דומים.
לאח תקופה זו, מתחילה תקופה המכונה "תקופת עכו". כאן בהאא' אללה כבר מגובש מבחינה רעיונית לחלוטין. הוא רואה את עצמו כנביא שמציג חוקה חדשה וכותב המון חיבורים שבהם הוא מתמודד עם שאלות בעלות אופי פילוסופי ומנסה לתת להן תשובות בראייתו שלו. בתקופה זו נכתב אלכתאב אלאקדס, אשר נכתב על בסיס ה"ביאן" של הבאב. הוא מבקש "לשפץ" את הביאן, ובעיקר להוציא ממנו את החלקים האלימים שבו. הביאן דיבר על השתלטות הדת הבאבית על העולם באמצעות ג'האד, הקמת מדינה באבית ע"י השאה הפרסי והשמדת הספרים מלבד הספרים הבאבים, מה שלא מקובל על בהאא' אללה. בהאא' אללה לא רק אסר על מלחמה, אלא גם אסר נשיאת נשק מכל סוג שהוא.
בבסיס תורתו של בהאא' אללה עומדות עקרונות אחדות האל, הנבואה והאמונה בכתבי הקודש. הנקודה החשובה בתורת האלוהות היא שהאלוהות נסתרת, נעלית, האדם לא יכול להבין אותה והיא אינה חסרה דבר ולכן לא צריכה היתה לברוא דבר. לצד האלוהות הנסתרת הזו, מכיוון שהעולם נברא קיימת האלוהות המתגלה. זהו מושג שמקבל משמעות בתורתו של בהאא' אללה באמרה שכל נביא הוא התגלות אלוהית. ההתגלות שמעניינת אותנו במקרה הזה היא בהאא אללה ולפניו הבאב. התגלותו של הבאב, לפיכך, נועדה למטרה יחידה – לנבא ולהודיע על כך שיופיע אחרי הבאב נביא גדול יותר – בהאא' אללה. לכן, הבאב הורד מדרגה של נביא עצמאי לדרגה של נביא מבשר (דומה למעמדו של יוחנן המטביל ביחס לישו). הבשורה על בואו של בהאא 'אללה התבטאה בביטוי "מן יט'הרה אללה" (מי שהאל יגלה אותו). החידוש בתורתו של בהאא' אללה היתה שהאל מתגלה בדמות אדם, ומבחינה זו הוא דמה מאוד לנצרות. כיוון שבתפיסה הנוצרית ישו היה בן אלוהים בדמות אדם, וכך גם הנביא מחמד (למרות שהדבר לא נאמר על ידו ולא הודגש) והאמאמים השיעים ביתר שאת, מובן מאליו שקל היה להציע את הרעיון הזה למוסלמים, אך בתנאי שאלה היו מוסלמים שיעים. משום כך, לא היתה הצלחה גדולה של הדת הבהאא'ית (ואפילו עד היום) בקרב מוסלמים סונים. בהיותו התגלות אלוהית, ביכולתו של בהאא' אללה להביא חוקה חדשה לבני האדם. זאת מפני שבתפיסה המשיחית, השיעית וגם הסונית, כאשר יבוא המהדי הוא יבטל סדרי עולם ויביא עמו סדר חדש.