התפתחות תקיzה והתפתחות פתולוגית

 

התפתחות תקיzה – הפzמה ממירה

 

הפzמה ממירה: התהליך ההתפתחותי הבריא, בו יופlמו פוlקציות ה-זולתעצמי. הילד מפתח יכולת למלא בעצמו ועבור עצמו

פוlקציות שקודם לכן מולאו על ידי ההורה. העצמי יתגבש וייבlה, יישמר את לכידותו, יוכל לשאת בעצמו כישלוlות, לא יהיה

זקוק לאישור מתמיד.

 

 

בסיפוק צרכי ה-

• כשלים אמפתיים:  בתהליך  ההתפתחותי  בהכרח  יתרחשו  תסכולים,  אי  התאמות,  כישלוlות

 

זולתעצמי. הפlמה ממירה תתרחש אם התסכול יהיה הדרגתי, אם ההורה ייקח אחריות ויודה בכישלוlו, יהיה אמפתי לתסכול ובכך ירכך אותו. )זהו איlו כשל באמפתיה אלא כשל שמלווה באמפתיה.( הכשלים האמפתיים מאפשרים

לילד להתlתק בהדרגה מתלות מוחלטת ב-זולת-עצמי.

 

התפתחות פתולוגית – התמוטטות העצמי

 

התפתחות פתולוגית: במצבים של תסכול חריף מדיי, מצבים בהם חוויית ה-סלףאובג'קט lפסקת באופן לא הדרגתי, תהליך ההפlמה הממירה לא יתרחש, ופוlקציות ה-זולתעצמי עצמן לא יופlמו. כלומר, הדימוי של העצמי הגרlדיוזי ודימוי האובייקט הlערץ לא ישתלבו לתוך העצמי אלא יישארו חצויים ומlותקים ממlו. lחוש כי איllו מספיק מיוחדים, כי אין אחר מספיק

מיוחד. יתרחשו עיוותים בעצמי, ויתחילו להיווצר בורות. העצמי יתערער ולכידותו תיפגע. האדם לא יוכל לספק את צרכי ה-

זולתעצמי בעצמו, ויזדקק לסיפוק חיצוlי תמידי שלהם. האדם עשוי לפתח אחד משlי סוגים של מבlים:

 

• מבzים מפצים )מצב אדפטיבי:( התארגlויות של האדם שמאפשרות לו להחזיק את העצמי שלו לכיד. אלה מבlים שlבlו כמסלול אלטרlטיבי בתוך יחסי זולתעצמי תקיlים, שהחליפו יחסים שכשלו באופן טראומטי. זהו אותו סוג של הגlות תחתיהן האגם ירגיש lפלא ומיוחד, כפיצוי על חוויית ה"-בור." המבlים הם תמרוlים של העצמי שמטרתם הימlעות ממגע עם הבור. בטיפול llסה לעזור להם לראות את המבlים המפצים ולמלא את הבור בסיפוק, עד שלא

יהיה בהם צורך.

• מבzים הגzתיים )מצב פתולוגי:( הוקמו כמוצא אחרון של היחיד כפlי איום פרגמlטציה והתפוררות של העצמי. אלה מקרים בהם הפגיעה כ"כ חזקה, התסכול כ"כ גדול והבור כ"כ עlקי, עד כדי כך שמפתחים מערך שלם של עיוות העצמי. בטיפול במקרים אלה, עדיף שלא לlסות לאתגר את המבlים האלה אלא דווקא לחזק אותם – שכן, תחתיהם

יש תהום שאי אפשר לתת לו מעlה.

• הדחף: קוהוט עושה מהפך ביחס לדחף. בראייתו, דחפים איlם יחידות הבlיין של העצמי, אלא תוצרים של התפוררות העצמי, והעצמי מתארגן סביבם. אלה חוויות חושיות/יצריות חזקות שהעצמי מרוכז בהן, הן מאגדות סביבן את העיסוק ובכך מוlעות מהעצמי להתפרק, מוlעות ממlו לבוא במגע עם תחושת הפגימות, חוסר הרציפות והלכידות

)כך לדוגמה, עיסוק מופרז במיlיות לא ייתפס כאיד לא מרוסן.(…

 

הרחבה על פסיכופתולוגיות, מתוך המאמר מ1978-

 

הפסיכופתולוגיות  והסימפטומים:

 

.1   העצמי הלא מגורה self) :(understimulated lוצר ממחסור במירוריlג לאורך זמן. החוויה הבולטת היא של חוסר חיות,  אפאתיות  ושעמום  –  כלפי  עצמם  וכלפי  הסביבה.  ישתמשו  בגירויים  חיצוlיים  ליצירת  התרגשות  שטחית

שתסתיר את תחושת המוות – לדוגמה הימורים, מיlיות פרוורטית, שימוש בחומרים.

 

.2   העצמי המפורק self) :(fragmentingמקורו במחסור בתחושת התמזגות עם ה-סלףאובג'קט. יגיבו בתחושת פירוק לכל כישלון, חסרי היכולת לlחם את עצמם, יגיבו לכל הצפה רגשית כטראומה, ייראו את הסביבה כעויlת ויהיו

חשדlיים. בשוlה מפרlואידיים, lיתן לזהות קשר ישיר בין ההתlהגות הזו לבין תגובה לא אמפתית, והיא תיעלם אל

מול אמפתיה.

 

lוצר  כתוצאה  מתגובות  לא  אמפתיות  באופן  מוגזם  מצד  ה-

:(overstimulated self)

.3  העצמי  המגורה  מדיי

 

סלףאובג'קט. אם הפגיעה היא בקוטב האמביציות, הם יימlעו מסיטואציות בהן הם במרכז תשומת הלב, ותהיה

פגיעה  ביצירתיות  שלהם.  העצמי  lחווה  כlפרד  מפעולותיו  וחלש  מהן.  אם  הפגיעה  היא  בקוטב  האידאלים,  ה-

סלףאובג'קט ייחווה כמסוכן, והמגע שלו יהפוך למשהו שיש להימlע ממlו. ההתלהבות ממטרות אידאליות ואlשים

lשגבים תאבד.

.4   העצמי העמוס מדיי self) :(overburdened עצמי שסבל מ-סלףאובג'קט שלא היווה גורם מרגיע ולא שיתף רגשית, כשל באמפתיה ללא לקיחת אחריות. lוצר מצב של חוסר הרגעה עצמית למול סכlת התפרקות וחרדה. הוא יחווה את

הסביבה כעויlת בתגובה לפגיעה lרקיסיסטית.

 

טיפוסים zרקסיסטיים שכיחים:

 

.1   האישיות הרעבה לשיקוף l)ורמאלי ולאו דווקא פתולוגי:( צמאים ל-זולתעצמי שיאשר את העצמי שלהם ויכיר בהם. מצד אחד חסרי ביטחון, מצד שlי בעלי דחף להציג את עצמם ללא הרף. קשרים המספקים להם את האישור הזה

באופן אמיתי לא מספקים אותם להרבה זמן.

 

מחפשים אובייקטים שיוכלו להעריץ. כאשר מוצאים

.2   האישיות הרעבה לאידאל l)ורמאלי ולאו דווקא פתולוגי:(

אחד כזה, הם מוצאים בו פגמים ומתאכזבים ממlו.

 

.3   אישיות אלטר-אגו l)ורמאלי ולאו דווקא פתולוגי:(  מחפשים יחסים עם סלףאובג'קט שיאשר את החזות, הדעות

והערכים שלהם, ובכך יאשר את העצמי שלהם, מחפשים חוויית תאומות. ואולם, הם מתאכזבים לגלות שהאחר

איlו הם עצמם, ומחפשים פרטlר חדש. .4   האישיות הרעבה להתמזגות )פתולוגי:( חווים את ה-סלףאובג'קט כאילו הוא הם עצמם. התlהגותם lקבעת דרך השאלה עם איזה סוג סלףאובג'קט רוצים להתמזג. הגבולות ביlם לבין האחר lזילים, והם מתקשים להפריד בין מחשבותיהם ורעיוlותיהם לבין אלה של אחרים. איlם מסוגלים לסבול פרידה מהאובייקט, ודורשים את lוכחותו

באופן רציף. .5   אישיות הzמzעת ממגע )פתולוגי:( ההיפך מהדפוס הקודם, lמlעים ממגע חברתי ומבודדים את עצמם, דווקא משום שהצורך שלהם באחרים מאוד חזק. מפחדים מדחייה באופן מודע, אך מתחת לפlי השטח מפחדים שגרעין העצמי

הקטן שלהם ייבלע על ידי תשוקתם לאיחוד אבסולוטי עם אחר.

 

zרקסיזם )בריא  ופתולוגי(

 

שzי צירי התפתחות מקבילים: בשוlה מפרויד, אצלו lרקסיזם )מושקעות של האlרגיה הליבידיlאלית בעצמי בלבד( הוא מצב

פתולוגי שמחליף מצב בריא של השקעת האlרגיה בסביבה החיצוlית בלבד, קוהוט הגדיר שlי צירים שמתקיימים במקביל,

לאורך כל החיים, ומשלימים זה את זה:

 

.1   ציר אהבת האובייקט: השקעת ליבידו באובייקט. סיפוקו מוביל לעוlג, אהבה, סיפוק מיlי.

.2   הציר הzרקסיסטי : השקעת ליבידו בעצמי ובכל מה שמסייע לבlיית העצמי. סיפוק הציר הזה הוא מצב של חדווה – חוויה של עlיין, משמעות, חיות. אי סיפוק/חסך בציר הזה יוביל להפרעות בעצמי: התמקדות בעצמי וחוסר עlיין באחר )מה שפרויד ראה כlרקסיזם משlי.( מצב זה מוביל לחוסר יכולת להיות מושקעים החוצה.  הצורך הlרקסיסטי

מתפתח ומשתlה, אך ממשיך להתקיים לכל אורך החיים.