מהפכת הידע מבצעת שני דברים:
1) היא מקבעת ומקדשת את הזכות למחלוקת.
2) פלורליזציה של השיח- מבחינת הליברלים המשמעות היא הצבת סימני שאלה על הסטטוס קוו הערבי ועל אופן התנהלותו. דברים אלה משפיעים לטווח ארוך. האביב הערבי הוא מעין תוצאה של התפתחויות אלה.
ניסינו לאמוד את משקלו של השיח הליברלי. דיברנו על חצי הכוס המלאה- יש כאן דור שמנציח מורשת העבר. יש לו נכסים שהוא מגייס ופועל באמצעותם. מכאן נעבור לדיון המהותי- תכני השיח.
נתחיל עם הנושא של דת ומדינה. השיח הליברלי חותר לארגן מחדש את הנרטיב והתודעה האסלאמית, והם חושבים שהדרך הנכונה לעשות שינוי תודעתי זה הוא באמצעות הטפה, תקשורת, חינוך ובשום אופן לא אמצעים אלימים וכפייה. כלומר הם דנים בשינוי אבולוציוני. השיח הליברלי טוען שההסתכלות של הזהות הדתית הערבית והמסורת האסלאמית, משקפת קפיאה על השמרים. הליברלים שואפים לתוח את מרחב המחשבה של המסורת האסלאמית ולהכניס אליה קדמה ושינוי בתודעה האנושית. זהו הכלי העיקרי שבאמצעותו פועלים הליברלים- פניה לרציונאליות. כאן נכנס הקוראן לתמונה והמאמר שבו דנו- מחמד אבו סאמרה.
הקראן לאורך הדורות הפך לדבר מקודש וקונצנזוס, אבן הראשה של דת האסלאם, "הדת הקשה" ומעין טאבו- כל מי שניסה לאתגר את הקראן, את החשיבה האסלאמיסטית (כמו המעתזלה) הפך לנושא לפולמוס, הוקעה ואף לענישה/כפייה. כלומר, כשהליברלים הערבים מתמודדים עם סוגיית הקראן אין זה מעשה של מה בכך, יש צורף בתעוזה. זוהי נקודת לזכותם. הם שוברים מוסכמות ומאתגרים את קודש הקודשים של האסלאם. כל שכן הוא הפך להיות חלון הראווה של השיח האסלאמי המודרני.
מדוע ליברלים ערבים מתמודדים דווקא עם הקראן ולא עם החדית'ים וכו'?
הקראן הוא הבסיס לכל, החלק ההלכתי בו מועט ולכן הוא אינו נתון לפרשנות. כלומר אם מקדמים קריאה אלטרנטיבית של טקסט זה (הם לא מבטלים אותו!!) אז ניתן במאמץ עקבי לאפשר ראיה אלטרנטיבית זו. אם יצליחו בכך, אז יהיה קל יותר להשפיע על התודעה- כולם שותפים לו, הוא מהווה קונצנזוס.
חוגים אסלאמיים מבליטים את המילה הכתובה והליברלים מדגישים שתמונה היא יותר מורכבת.
אבו סאמרה מכניס זרמים נוספים לדיון זה של ראיה אלטרנטיבית, לא רק את הליברליזם.
מה אנו למדים מהמאמר?
- הוא מטיל ספק בכל העניין של האסלאם. הוא פונה לבסיס של הבסיס- של ההתגלות ומטיל בה ספק.
- נסח' (בטל) הוא מפרש כיכול להיות פירוש של עותק ומנסוח' (מבוטל). ברגע שיש מבטל ומבוטל סימן שיש חלקים שאינם קדושים. הטקסט עצמו עובר מעין אבולוציה ושינוי. מעביר אותנו לסעיף הבא.
- גמישות ודינאמיות- האסלאמיסט ע"י הנסח' והמנסוח' למעשה "בורר" את המצוות לפי צרכיו.
- כשבאים ומפרשים את הקראן, הליברלים מנסים למצוא קשר בין הכתוב למציאות כדי כביכול "להוריד את מעמדו האלוהי הנצחי.
יש כאן ניסיון לשוות לקראן מראה יותר גמיש, מנציפטורי (משחרר). הם עושים זאת ע"י שלוש דרכים:
1) אסטרטגיה של היסטוריזציה– הקראן הוא טקסט היסטורי. הוא עוצב והושפע מהנסיבות שהיו קיימות בחצי האי ערב במאה ה-7. דוגמת המגע של הנביא מחמד עם נוצרים ויהודים, או החברה השבטית הג'אהילית, שחלק מהמוסכמות שלה חלחלו לקראן. השפעות סביבתיות ותרבותיות על הקראן. מכאן, שאם זהו טקסט היסטורי אז הייה קשה לאסלאמיסטים לבוא ולהגיד שהקראן הוא נברא בידי האל והועבר לאנושות. אין זה כך לפי הליברליסטים- הקראן הושפע ועוצב בידי סוכני תיווך.
2) אסטרטגיה של רציונליזציה– סוכני התיווך: הנביא, הצחאבה והקהילה המוסלמית. הללו עושים "האנשה" של הקראן. הם שוקלים דברים על פי האינטרסים והצרכים שלהם. ההאנשה אמורה להוריד את הקראן לרמה הארצית, הגשמית. מכאן, שלפי הליברלים- ברגע שמפרקים את הקראן מממדו הטרנסצנדנטלי, אז למעשה גם היום ניתן לטעון שהקראן יכול להיות מעוצב על ידי האנושות. כלומר, הטקסט הקדוש נתון לעיצוב ושינוי.
3) אסטרטגיה של הכללתיות– להציג את הקראן כטקסט כללי. להציגו יותר כקריאת כיוון. הליברלים מציגים את הקראן כטקסט ש-70% ממנו עוסק במוסר ואתיקה- איך להתנהג. איפה כאן הקורפוס המשפטי? הוא כמעט בטל בשישים. אין בו כמעט איסורים. בקראן אין פרוגרמה פוליטית. אז הליברלים באים וטוענים- מי אתם שתחליטו איך לבנות את המשטר? אין חוקים לגבי סוג המשטר, יש רק נהלים כיצד יש להתנהג אדם לרעהו וכו'. הטקסט הזה אם כן הוא טקסט גמיש הפתוח לפרשנויות, בני אדם השפיעו על עיצובו והוא מושפע מהנסיבות.