המודל של תומס וקילמן

מודל למיפוי סגנונות ניהול קונפליקטים

שאלה שיכולה להיות במבחן: מה המטרה של המודל של תומס וקילמן? תשובה: למפות סגנונות שונים של ניהול

קונפליקטים.

עוד שאלה שיכולה להיות בסגנון: מבחינת הצירים X ו,Y- איך נקרא הסגנון שהוא מינימום באגרסיביות ומינימום

בקואופרטיביות? (תשובה: הימנעות.) לדעת טוב את הצירים

מורכב משני צירים: (יכולה לשאול במבחן מה הוא ציר ה- X במודל למשל)

ציר –X מידת המכוונות לזולת או ציר מידת שיתוף הפעולה (קופרטיביות)

ציר –Y ציר מידת המכוונות לעצמי\ מידת התקיפות\ אסרטיביות. לא ציר מידת התוקפנות אלא התקיפות

ויתור– לא רואה את האינטרסים שלו בכלל אלא רק את של הכלל. -X ,100 .0-Y

תחרות– מרוכז בעצמי, אפס זולת. ראש בראש. 0,-X .100-Y הופכי לחלוטין מוויתור.

הימנעות– לא דואג לא לאינטרסים שלי ולא של הזולת. ,0-X .0-Y

פשרה– (פשע רע,) לא אידיאלי. ,50-X .50-Y

פתרון בעיות– מחפשים את המקסימום לשני הצדדים. -X ,100 .100-Y

לדעת טוב את מפתח התוצאות- יהיה על זה שאלה במבחן בוודאות לדעת מתי כדאי להשתמש באיזה סגנון. למשל, שאלה שהייתה במבחן פעם: לפי המודל של תומס וקילמן כאשר דרושה פעולה מהירה והחלטית

כדאי להשתמש בסגנון         (תשובה: תחרותי.)

וויתור נקודה חשובה בקבלת תוצאה גבוהה– אם תוותר, איך תשפיע? לפעמים צריך לעמוד על שלך בשביל

הארגון ולא בשביל עצמך. בנוסף, לפעמים חייבים להיות תקיף כדי לקבוע גבולות ברורים שלא ינסו למתוח אותם

כל הזמן.

אם מישהו קיבל תוצאה נמוכה בוויתור זה לא אומר שהוא בהכרח תחרותי כי אולי הוא בורח להימנעות או שהוא

פותר בעיות מצוין ולכן הוא לא צריך לוותר.

בעיה עם תחרות גבוהה– אנשים מתחתיך עלולים לא להגיד לך שהם לא מוכנים או לא יודעים טוב את החומר

וזה עלול לפגוע בביצועים של הכפופים. עלולים לפספס מידע חשוב.

אם חסר בציר הY- ואתה מנהל אז צריך לעבוד על העצמה. אבל אם מנהל מאוד נמוך בציר הX- אולי זה עובד

לו תמיד יופי ואולי הוא צריך להתאמן על התחשבות יותר בזולת.

בעיה עם גבוה בהימנעות– הרב פעמים משקיעים הרבה אנרגיה בדווקא לא להתעסק בנושא מסוים ודווקא הוא

זה שצריך פתרון. אם דוחים קבלת החלטות בהחלטות חשובות.

בעיה בנמוך בהימנעות- אם אדם לא נמנע אז יש לו התעסקות כל הזמן עם הרבה התעסקויות בהרבה נושאים. ועלולים לפגוע באחרים וליצור אצלם טינה. לדעת מתי כדאי להשתמש בהימנעות. אם לא מבינים את .7 אז

לשמוע את ההתחלה של שיעור .8

עושים אימון ממוקד כדי להשתמש בכלי שאנחנו לא מכירים כדי שברגע האמת כשנצטרך להשתמש בכלי

בסיטואציה מסוימת נוכל להשתמש בו. אם צריך להיות אסרטיבי כדי שלא ינצלו את הנחמדות שלך או משהו

כזה אז זה בעייתי אם אתה רק וותרן.

יד ימין מקרבת ויד שמאל מרחיקה- בעיקר כאשר עובדים בחינוך. יד שמאל נחשבת לרוב שיותר חלשה.

 

מאוד חשוב לדעת מי אתה כדי לדעת על מה צריך לעבוד. כי לפעמים נדרש מאיתנו לפעול אחרת. צריך להיות מאוזנים ושיהיו לנו את כל הכלים. ללמוד להתאמן על משהו שלא נוח לך כדי שהרגע האמת נשלוף את הכלי

המתאים ולא את מה שהכי קל לי.

שיעור 7

18.12.2019

המודל של כעס ותגובתיות בקונפליקטים- אלרד

המאמר נקרא: "כעס ונקמה בקונפליקט – התפקיד של ייחוס" רק באנגלית. לדעת להבדיל בין השמות של הצירים

בכל מודל

אדם עומד בין שני כבישים ומחכה לעבור את הכביש ופתאום מרגיש שמישהו דרך עליו, הוא רוצה להסתובב

בכעס ולהגיד משהו אבל אז הוא רואה שמי שדרך עליו הוא עיוור.

אם יתפתח קונפליקט זה קשור ביחוס שאתה נותן לאירוע. אם אתה חושב שהצד השני התכוון לפגוע בך אז

כנראה יתפתח קונפליקט אבל אם אתה חושב שזה נעשה בטעות אז לא יתפתח קונפליקט. הייחוס הוא בעיקר

מה שחשוב. להשלים קצת מהסיכום של אורית

במאמר הוא נותן דוגמה על מרגרט שמתבקשת לבוא יום למחרת לעבודה כדי לסיים דו"ח. הסיבה שהיא אינה נשארת עד מאוחר בעבודה ביום שישי הוא כי היא ובעלה הולכים למופע. הבעל מופיע באיחור. אם היא מייחסת לו כוונה  של זלזול (נשאר כדי לשחק משחקי מחשב בעבודה) אז היא תכעס ויהיה קונפליקט בדרך למופע. יום

אחרי שהיא תבוא לעבודה היא תבוא מחוממת ותכעס על הבוסית שלה כי היא לא מאורגנת ולא מסיימת בזמן.

עכשיו הוא עושה ייחוס אחר- אם הבעל מגיע הביתה והוא אומר שהוא נתקע בפקק בגלל תאונת דרכים אז היא תגיד  אוי מסכן והם יגיעו באיחור אבל יהנו. ואז יום אחרי זה היא תסתכל בסימפטיה על הבוסית שלה ותחשוב

על זה שהיא מסכנה כי היא חד הורית ולבת שלה יש התקפי אסטמה.

מה שהוא אומר שזה לא תלוי בסיטואציה אלא בייחס שאדם עושה כלפי הצד השני בסיטואציה.

התיאוריה של הייחוס מציעה שמה שקובע האם מתפתח קונפליקט ולאיזה כיוון הוא ילך זה האמונות שלך לגבי

מה הכוונה של הצד השני.

מודל אפרת– אירוע, פירוש, רגש, תגובה. בהחלט מתיישב על תיאוריית הייחוס.

האם תלוי בפרשנות שלך. רוב הקונפליקטים הם בראש שלנו. אנחנו מייחסים דברים לאחרים. מקל עלינו להגיד

הוא מיהר בכביש כי היה לו משהו דחוף ולא כי הוא סתם נהג מסוכן.