תקשורת מקרבת

 

אינטראקציה  בין אישית נמצאים הצרכים של הצדדים. למשל נראות, כבוד אנושי בסיסי, שוויון, שני שותפים

בבית. הדגש בגישור הוא על הצרכים האלה.

יואב לבנה- מנהל בית ספר.

גם בבעיות משמעות הוא השתמש בשיטה הזאת. כל אדם רוצה שידעו מה הוא מרגיש ומה חשוב לו- צרכים.

שאתה מרגיש שמישהו מקשיב לך אז אתה מוכן להקשיב לו.

שיעור 5

4.12.19

אחד מהעקרונות של הגישור זה אווירה של פתרון בעיות. אם כן איך עושים אווירה של פתרון בעיות?

 

.1 קודם כל כבוד הדדי- בשושן צחור ראינו את זה לא להתפרץ, תן לה לדבר ואח"כ תעיר את מה שאתה

רוצה.

.2 גישה שיתופית– בואו ביחד נפתור את הבעיה.  .3  עידוד תקשורת בונה–  המגשר גם מסיע לעצב את השפה בה ישתמשו הצדדים . לדבר בשפה יפה ונעימה, לא בעלבונות והאשמות. כל אחד מוצף ויש לו תיק שמגביר את הקונפליקטים. צריך לשים לב לאיך מדברים וכו' וכך לא ליצור הצפה רגשית אצל הצד השני. להתחיל לעבור ממשרה אתה למשרה

אני ואז אתה עוזר לייצור אווירה של פתרון בעיות.

.4  מבט לעתיד (לא מחפשים "מי אשם," אלא "איך לפתור)"  – האשמה גוררת מתקפת נגד ואינה

מקדמת את הפתרון. בסרטון של שושן צחור הוא אומר להם אני לא פוליגרף אני לא בודק מי אומר אמת

ומי לא, לא אומרים מי אשם או לא אשם זה לא רלוונטי, אני לא ביקורתי אל מול אנשים ולא שופט אותם. אנו לא יודעים מה השני שעומד מולנו עבר בחיים ועם מה הם מתמודדים ברגע זה. כאשר אנו מוצפים רגשית ואנו במקום שאנו לא יכולים לשאת כבר יכול ליצור קונפליקט קשה, שיחזירו לנו על זה שתקפנו

מישהו אחר.

.5  חיפוש פתרון משלב בין האינטרסים של הצדדים.

 

בהקשר לעידוד תקשורת בונה וכבוד הדדי יצוין כי לפי Broome 1993) ( המאפיין העיקרי של קונפליקט בינאישי הוא קיומם של הבדלים בין הצדדים: שוני בגישות, תפיסות, ערכים תרבותיים , סגנון תקשורת, צרכים או מטרות של הצדדים. כדי לקדם פתרון קונפליקט בצורה טובה יש להתמודד עם ההבדלים הללו, והמחבר מציע את המושג "אמפתיה בינאישית" Empathy( Relational ,) ככלי טוב להתמודדות עם ההבדלים הללו בסיטואציה

של קונפליקט) נדון באמפתיה בחלק השני לקורס, בעיקר בהקשר ליסוד "ההכרה" בגישה הטרנספורמטיבית.(.

כפי שראינו בסרט לפאץ יש המון אמפתיה בין אישית. הוא מסוגל לראות באמת את האחר. אני באמת רוצה להבין אנשים ולעזור להם. היכולת הזאת להיכנס  לנעליים של האחר ולהבין אותו יכולה לעזור הרבה מאוד בלהכיר את האחר. קשר אנושי תמיד קשור גם למבט פנים מול פנים- עיניים מול עיניים. כיום ילדים כבר לא מדברים בעיניים ופנים מול פנים. האמפתיה הבין אישית היא מולדת אך גם נרכשת וגם מדרדרת. המחקרים מראים היום שהמסך והטכנולוגיה הולכים ומדרדרים את היכולות של אמפתיה ותקשורת בין אישית. ככל שיש

 

לך יותר אמפתיה אתה יותר יכול לפתור בעיות קונפליקט  בצורה טובה יותר. אדם במצוקה מה שיכול לעזור לו

זה הומור, לפעמים הומור גורם לך לשכוח מהסטרס.

המשך ניתוח הסרט פאץ אדמס לפי רעיונות הגישור:

כשפאץ' מגיע ללימודי הרפואה רואים את ההבדל בין גישת הדיקן לגישה של פאץ-' אנחנו נוציא ממכם את האנושיות, נגרום לכם להיות רופאים. פאץ אומר על מה אתה מדבר? צריך להפוך להיות רופאים לפי אנושיות ואמפתיה. אני חושב שאם אתה משנה את הפרמטרים אתה מגיע גם לתובנה. מראה שיש דרך אחרת לתקשר עם אנשים ושנדרש להבין את הפציינט. הוא מגיע לשם דבר ראשון רואים את הפציינטית עם הסכרת. כאשר הוא שואל את שמה אפילו הרופא בודק בטופס ולא שואל אותה לשמה. רואים שהיא מפוחדת מאד, פאץ נותן לה את היד ומרגיע אותה. רואים איך פאץ מצליח להגיע אל הפציינט בחדר .315 פאץ אומר שאני יכול להקל על הכאב הפיזי של הילדים דרך הומור. התפקיד שלנו בתור רופאים זה לשפר את איכות החיים ולא רק להאריך את החיים. מחקרים היום מראים שהומור וצחוק מעלים את רמת החיסון בגוף, מזרזים את הריפוי ומפחיתים כאב. פאץ נולד עם הרבה אמפתיה ותקשורת בין אישית. הסרט קודם כל מראה חשיבה יצירתית שחורגת

מהדברים המקובלים, להתמקד במעבר לבעיה כדי שנוכל לראות את הפתרון.

יש הבדל בין הזדהות לבין אמפתיה. הזדהות זה למשל כשילד קטן פתאום נופל ברחוב ומשתפשף לו הברך והאמא בוכה. אתה כל כך איתו מזדהה איתו שאתה לא יכול לעזור לה. אמפתיה זה כשאתה כן שומר מרחק ויכול לעזור לו. אם אתה בהזדהות מוחלטת עם מישהו אתה שוקע איתו יחד בבור. באמפתיה אתה נכנס לנעליים שלו, ומבין אותו אך עדיין נמצא מבחוץ ויכול לעזור לאדם השני. אם כן רופאים צריכים שיהיה להם אמפתיה ולא הזדהות, הוא רואה את הכאב שלהם ולהבין שהוא יכול לעזור להם. כשלאדם יש כאב פיזי וגם יש

לו בדידות רגשית עוד יותר כואב לו. כשלאדם כאב פיזי אבל הוא חווה חוויה רגשית טובה אז פחות כואב לו.