אובייקט: מושא המושקעות הליבידיlאלית/ הדחף. לרוב אדם.

 

תיאוריות יחסי אובייקט, באופן כללי: התפתחו באlגליה, ראו ביחסים בין התיlוק לבין האובייקט את מרכז ההתפתחות והדראמה הlפשית. הסביבה החיצוlית מקבלת משמעות והתייחסות, גם מבחיlת הבlת פסיכו-פתולוגיה. יחסי האובייקט )הממשיים והפlטזמטיים( הם המוטיבציה המרכזית ומקור ההתפתחות, הדחפים )ליבידו, תוקפlית( בעלי משמעות בהקשר ליחסים. היחסים בהמשך החיים מבטאים את הייצוגים המופlמים של העצמי ושל האובייקטים הראשוlיים. התיאוריות

האלה הדגישו שלבים פרה-אדיפאליים כמבlים את הlפש.

 

פרzצי ובלבול השפות

 

הרעיוzות המרכזיים: הדגשת היחסים הממשיים עם האחר )ולא הפlטזיה,( כולל בתוך הטיפול. מתייחס לטראומה אמיתית

l)פוצה באוכלוסייה בשיעור רחב יותר משמקובל לחשוב.(

 

בלבול השפות: טראומה מיlית ממשית, ביסודה בלבול בין שפת הרוך לבין שפת התשוקה – פגישת מיlיות בשלב מוקדם

מדיי. השפה המיlית הילדית איlה אותה שפת תשוקה כמו זו של מבוגרים, אלא חיפוש אחר הרגעה. בעקבות הטראומה, האכפתיות  והדאגה  שהילד  מחפש  הופכים  להיות  'מיlיים'  )במובן  של  מיlיות  בוגרת.(  האהבה  והשlאה  הופכים  להיות מחוברים. lוצרת אשמה, תחושה הכחדה בסיפור המיlי. הילד חווה חרדה וחוסר אוlים אך אישיותו איlה מגובשת מספיק על מlת להתקומם, וכך מתפתחים מlגlוlים כמו הזדהות עם התוקפן, אשר יוצרים אשליה של שליטה על ידי טשטוש הגבול בין

המציאות הפlימית לחיצוlית.

 

תוצאות בלבול השפות: התקופה בה אמורים לדבר בשפת הרוך לא מתאפשרת, ועל כן lוצרת 'בשלות בטרם עת' והילד הופך לכאורה לדמות אחראית ומטפלת, אך זו למעשה חוסר בשלות של האישיות, מכילה חלקים רגרסיביים וילדותיים. הילד מפתח בלבול, אשמה, חוסר אמון פlימי בתחושה שלו ובחושים שלו )בעקבות הכחשת התוקף.( המיlיות של הילד lעשית

פרוורטית. האישיות מתפצלת לחלקים מתפקדים וחלקים פגועים.

 

הטיפול: מטפל אקטיבי )למשל, יצירת החרדה תוך כדי הטיפול.( היה lיסיון לאlליזה הדדית שכוללת חשיפה עצמית, אבל

זה lכשל.

מלאzי קליין

 

חייה האישיים :  ,1882-1960 lולדה בוויlה למשפחה עם הרבה קוlפליקטים – אשמה, קlאה, גילוי עריות, lישאה בגיל צעיר וסבלה מדיכאוlות חוזרים. עברה אlליזה אצל פרlצי. מתח גלוי בין האסכולה שלה לבין האסכולה של אlה פרויד. lיסתה

להמשיך את פרויד, אך בסופו של דבר שיlתה מאוד את התיאוריה.

 

מושגי בסיס וחידושים:

 

• הדחף מכוון לאובייקט באופן איlהרlטי )אצל פרויד ההתכווllות לאובייקט היא משlית, הדחפים כמערכת סגורה

ומטרתם פורקן.( האובייקטים בlויים לתוך החוויה של הדחף עצמו. כך, הדחף הליבידיlאלי מכיל דימוי של אובייקט

אהוב וlיתן לאהבה, והתוקפlי מכיל דימוי של אובייקט שlוא וראוי לשlאה.

• יחסי אובייקט: היחסים המופlמים, ולא היחסים החיצוlיים. היחסים בין ייצוג העצמי הפlימי ובין הייצוגים

הפlימיים  של  האובייקט.  יחסי  אובייקט  הם  מטרה  וכוח  מlיע  )לא  רק  מילוי  צרכים  ודחפים.(  יחסי  אובייקט

מוקדמים מהווים בסיס ומודל ליחסי אובייקט בהמשך החיים.

 

• רכיבי האzי: ייצוגים של העצמי; ייצוגים של אובייקטים; ייצוגים של קשרי הגומלין בין העצמי לבין האובייקטים;

הרגשות המתלווים אל קשרי הגומלין.

• הדגשת יצר המוות, תיאוריה דואלית, תפיסת התוקפlות כמובlית בlו, תמיד, גם כלפי פlים וגם כלפי חוץ.
• פzטאזיה: ייצוג מlטאלי של הדחף )הביולוגי-פיזי.( הילד מגיע לעולם עם מוכlות למעבר מהביולוגי לפסיכולוגי, וכך הפlטזיה היא האופן בו אlו תופסים את החוויה. הפlטזיה היא ייצוג של lטיית פעולה בהקשר הבין-אישי, וlוגעת ביחסים עם אובייקטים. שתי הפlטאזיות העיקריות הן קרבה והרס. יצירת הפlטזיה היא פעולה של האגו, מושפעת

מחוויות המציאות ומהשפיעה עליהן.

• פוזיציה: עמדה lפשית, ארגון של החוויה הפlימית והחיצוlית, האופן בו החוויה מובlית. זוהי העמדה כלפי העולם,

והיא מאופייlת באיכות ייצוגי אובייקט-עצמי, חרדות והגlות ייחודיות, ציפיות מהעצמי ומהאחר, ביטוי דחפים –

בתוך יחסי האובייקט. הפוזיציות הן התפתחותיות מצד אחד )יש סדר התפתחות, lיתן להבין דרכן פסיכופתולוגיות,( אך עם זאת רלווlטיות לאורך כל החיים, וlיתן לעבור ביlיהן. הן מתקיימות בדיאלקטיקה, במתח דואלי. העמדה

הדפרסיבית lחשבת לעמדה הlפשית הבוגרת.

• אגו וסופר אגו מולדים: התיlוק lולד עם אגו פרימיטיבי ולא מאורגן )אין רצף חוויה וזמן,( אך מספק על מlת

לחוש חרדה, לקיים יחסי אובייקט ולפתח מlגlוlי הגlה. הוא lע בין lטייה להתגבשות לבין lטייה להתפרקות. בlוסף, קליין מזהה סימlים לקוlפליקט האדיפאלי ולסופר אגו החל מראשית החיים. הפlטזיות המיlיות והתוקפlיות, סופר

אגו מעlיש ורודפlי – קיימים בצורה גולמית כבר בשlת החיים הראשוlה.

 

)המשחק  כאמצעי  תקשורת.(  בlוסף,  טיפול

בדומה לטיפול במבוגרים, ע"י פירוש משחקים

·    טיפול  בילדים

בפסיכוטיים.

 

• התיאוריה הקלייzיאzית מהווה גשר: בין תיאוריות דחפיות לבין תיאוריות של קשר.