בהאא' אללה שב בשנת 1856 והוביל שוב את קהילת המאמינים. בשנת 1961, פנו שני דודים מצד האם של הבאב לבהאא' אללה, לאחר שקודם לכן פנו לבאב, וביקשו ממנו תשובות למספר שאלות הקשורות למעמדו ולמקומו של הבאב. הדבר היה בעל חשיבות עצומה, כיוון שמתחת לפני השטח הואשמו הדודים שהם אינם מאמיניו של הבאב, בן אחותם. הוזכר להם שכך היה גם בתקופת הנביא מחמד, גם אז דודיו לא האמינו לו. בינואר 1961 אחד הדודים פנה לבהאא' אללה והשני ויתר על הנושא. בהאא' אללה הגיב בכתיבת ספר בן כ-200 עמודים בשני ימים ושני לילות. בספר הוא ניתח את משמעות ההתגלות האלוהית בכלל, לאורך כל הדורות, כולל פרשנות מפורטת של הרבה פסוקים קוראנים, מה שנחשב לפירוש הראשון של הקוראן, שהוא לא מהפירושים המסורתיים. הספר הזה נקרא "כתאב אלאיקאן" (ספר השכנוע) ונחשב ליצירה המכובדת ביותר עד לכתיבת "אלכתאב אלאקדס" בעוד כ-12 שנים.
מטרת הספר היא להוכיח שהבאב היה נביא, שתקופת נבואתו היתה מסוימת ומוגבלת, ושהוא ניבא את בואו של נביא גדול ממנו אחריו. זה היה ספר תיאורטי שייצג את נבואתו של הבאב, אך מצד שני שימש כהקדמה לנבואתו של בהאא' אללה עצמו. הספר מחולק ל-2 חלקים, כאשר בחלק הראשון בעיקר הוא עוסק בנבואה שקדמה, של הנביאים מהעבר, והדיווח עליה בכתבי הקודש. הוא ידע מעט מאוד תנ"ך או ברית חדשה אך הכיר את החדית' הסוני והשיעי היטב. הוא לוקח פסוקי קוראן ומראה שהם בעצם ניבאו את בואו של המשיח, נביא שיבוא אחרי מחמד. לכן, הוא טען שכל הפסוקים שמופיעים בקוראן הם תיאורים אלגוריים. כלומר, אם כתוב בספרי הקודש, למשל, שהמשיח יבוא על ענן, הכוונה היא לא התיאור הפיזי, אלא למשל בלבד. בהאא' אללה מלא בכעס כלפי אנשי הדת, כיוון שהם מטעים את האנשים ומוליכים אותם שולל, ולכן משמיץ אותם בפרשנויות שבספר. למשל, השמש שתזרח מסמלת את עלייתו של הנביא החדש, ואילו הכוכבים שיפלו מסמלים את שקיעתם של אנשי הדת.
בחלק השני של הספר מתואר הבאב ונטען שבכתבי הקודש כל נביא ניבא את בואו של הנביא שבא אחריו. הפר נכתב בפרסית שוטפת וקלה לקריאה, אך לא מובנת לאנשי הלכה. בהאא' אללה מצטייר כאיש רוח, כפרשן קוראן מיסטי, ומעביר את המסר שלו באופן בהיר לחלוטין. הוא בעיקר מודיע למוסלמים שאי בכוונתו לפגוע במעמדו של הנביא מחמד. הוא מסכים שמחמד היה נביא חשוב ושהקוראן הוא ספר קדוש, אך אינו מוחלט. הספרים החדשים מבטלים את הנאמר בקוראן, אך לא פוגעים במעמדו, ומחליפים אותו במערכת כללים חדשה בת זמננו. הספר פגע במעמדו של מירזא יחיא, התקבל בשמחה ע"י ההמונים ואף הגיע למערב והתקבל שם, למרות שהוא טוען שמעמדו של ישו אינו מוחלט ושנביאים חדשים באו אחריו.
השלטונות העות'מאניים בעיראק נלחצו מהתפשטות הרעיונות והמאמינים הבאבים במדינה, והתקבלה החלטה להעביר את הבאב לאיסטנבול, תחת השגחה של השלטונות. בהאא' אללה עזב את ביתו בבגדד ובמשך 12 יום ישב באי שבו היה גן, על נהר החידקל. האי נקרא נג'יביה, על שם נג'יב שהיה מושל בגדד, ואילו הבהאא'ים מכנים את הגן בשם "רצ'ואן" (גן עדן). בהאא' אללה ישב שם עם קבוצה קטנה של חברים והודיע להם שהוא "מן יט'הרה אללה", כלומר הנביא שאת בואו בישר הבאב, כאשר לאחרון הוא מתחיל להתייחס כמבשר על בואו. 12 הימים הללו, המייצגים את 12 ימי ההתגלות של בהאא' אללה, הפכו לימי חג בקהילה הבהאא'ית. ההכרזה הזו הפכה מאותו רגע את בהאא' אללה לנביא החדש, ומעתה קמה סביבו קבוצת מאמינים.
מעתה קיימות שתי קהילות – בקילה באבית שהולכת ומצטמקת סביב מירזא יחיא, הבאב, ומצד שני קהילה בהאא'ית שצומחת סביב בהאא' אללה, ובחייה שולטים שלושה מספרים – המספר 19 שמוכר עוד קודם, המספר 9 (הגימטריה של בהאא') והמספר 5 (האות ה שנמצאת בתוך בהאא' או שמסמלת בגימטריה "באב").
בהאא' אללה לא שב לביתו והוגלה גם הוא לאיסטנבול, שם החלו מאמיניו להתקוטט עם מאמיניו של הבאב, ולכן השלטונות החליטו להעביר את שתי הקבוצות מאיסטנבול כדי להימנע מכך. מירזא יחיא החליט להזמין את אחיו ל"מבאהלה" באדירנה. כאשר ישנו ויכוח בעניינו תיאולוגיה או הנהגה בין שני אנשים, הם ניגשים ל"מבאהלה", בה הם יושבים במסגד, כאשר סביבם אנשים, והם מקללים אחד את השני עד שהאל בסוף מגלה מי צודק. בהאא' אללה התייצב למבאהלה לאחר התפילה של יום שישי במסגד, אך דווקא מירזא יחיא לא הגיע. אחת מנשותיו הודיעה לשליח שהוא חולה ולכן האירוע יידחה, וכך קרה גם בשבוע שלאחר מכן. בהאא' אללה, בתגובה, כתב את לוח המבאהלה, בו הוא תיאר את המתרחש והפיץ אותו לכל קהילות המאמינים ופגע קשות במעמדו של הבאב.