אחד התלמידים, אשר למד עם עלי מחמד שיראזי, היה מולא חסין בושרוי. בתאריך ה-22 למאי, 1844, הוא מגיע לשיראז ופוגש ברחוב את ידידו שיראזי, אשר כמנהג המקום מזמין את בושרוי להעביר את הערב בביתו. השניים משוחחים בביתו של שיראזי, כאשר בושרוי מבחין בדפי קוראן עם פירושים לקוראן, ולשאלתו משיב שיראזי כי הוא זה שכתב את הפירושים הללו בערבית. שיראזי שואל את בושרוי לגבי מעשיו בשיראז, ונענה כי הוא מחפש "אותו". שיראזי טוען שעליו להפסיק לחפש כיוון שהוא בעצמו (שיראזי) הוא ה"באב". בושרוי מבקש משיראזי להוכיח את הדבר, באמצעות כתיבת פירוש לסורת יוסף, סורה 12 בקוראן. מדובר בסורה שלמה שמוקדשת אך ורק ליוסף הצדיק. שנית, יש בה אלמנט אחד שעורר את המיסטיקנים השיעים במיוחד. מסופר בה שכאשר הביאו ליעקב את העדות מבנו יוסף, הוא היה כבר עיוור מרוב צער, אך כשהוא הריח את ריח יוסף בכותנתו, עיניו נפקחו והוא שב לראות. כלומר, ריחו של יוסף הוא אשר "הביא חיים לזקן". הקטע הזה, עבור המיסטיקנים השיעים, היה בעל חשיבות עצומה. זה לא היה סתם ריח, אלא ההוכחה שקיים ידע פנימי מאחורי הדברים שנאמרים.
יש לציין כי בתקופה ובאזור זה, לא כל אדם ידע לכתוב, וכתיבה "אוטומטית", מבלי להרים את העט, נחשבה למסובכת במיוחד. שיראזי נוטל עט וגיליונות נייר, ובתוך שעתיים הוא מחבר כ-2000 פסוקים של פרשנות על סורת יוסף, אשר כל כולה יצירה פנימית של ה"באב", ובה קיימת ההשראה של אותה הסורה. לימים, היצירה הזו תיחשב למעין קוראן חדש, כיוון שתהיה מחולקת לאלפי פסוקים לפי סורות, כמו הקוראן. מעבר לפירוש של סורת יוסף, היצירה הזו תיקרא "קיום אלאסמאא'" (הדבר המקיים את השמות). בעיני המאמינים, היצירה בעלת מעמד דומה לקוראן. מכאן שה"באב" שבר מוסכמה מרכזית, שהקוראן הוא היצירה החשובה ביותר שלאחריה לא תבוא נוספת. כאשר ה"באב" מרים את העט מהנייר, בושרוי מאמין לו ומבקש ממנו לצוות עליו מה לעשות. ה"באב" מורה לו לצאת ולהביא עמו עוד 17 אנשים, אשר יהיו אותיות הח"י (חרוף אלחי). בושרוי יוצא ומתחיל להפיץ את הידיעה שהמהדי הופיע ושהוא נמצא בשירא ומכונה "באב". תוך זמן קצר, חוזר בושרוי עם 17 שמות, ובהם מלומדים שיעים ידועים, ובהם אישה אחת, פאטמה, אשר הבאב מכנה אותה "הטהורה".
המלומדים שולחים את הפירוש של סורת יוסף לעיראק, כדי להוכיח למאמינים שם שהבאב הופיע ושיש להתכונן לקראת בואו לאזור. הממסד בעיראק מתרגז ומוסר את השליח שבישר את הדברים לידי השלטונות העות'מאניים. אלה מכניסים אותו לכלא, ומאז הוא נעלם, כנראה מת. זהו הניסיון הראשון והכושל להפיץ את הדברים בעיראק. עם זאת, באיראן ההצלחה היתה עצומה, וכתבים של ה"באב" הגיעו לחלקים השונים באיראן ויצרו קהילות. אנשים החלו להתקבץ סביב אנשי יודעי קרוא וכתוב שדנו בכתבי ה"באב". בתחילה, השלטונות לא שמו לב לתופעה, אך בתוך זמן לא רב הממסד השיעי והשלטון הקג'ארי החלו להיבהל. השלטון שולח שליח מטהראן כדי לברר אודות ה"באב" החדש. השליח, איש דת חשוב, מגיע ל"באב" ולא חוזר, אלא מצטרף לתלמידיו של ה"באב". כאן כבר מתחיל להיווצר בסיס מוצק ליראה מפני התנועה החדשה. יוצאת הוראה בשיראז, ולאחר מכן באספאהאן, לאסור את ה"באב". ה"באב" נתפס ומובא לטהראן, אך בינתיים תנועתו גדלה כל כך שהממסד חשש להחזיקו בעיר. לכן, הוחלט על החזקתו במבצר מרוחק ליד תבריז, וכך נעשה.
ממקום מושבו במבצר\ הוא כותב ומצליח להבריח את כתביו שהתחברו לכדי ספר גדול שנקרא "ביאן", אשר עתיד להחליף, יחד עם קיום אלאסמאא, את הקוראן. את הספר הוא כותב בפרסית, מתוך כוונה שיכלול 19 פרקים, ובתוך כל אחד מהם 19 שערים, לפי המספר 19 המסמל בגימטרייה את אחדותו של האל, המילה "ואחד". כעת מתעורר ויכוח גדול – מהי משמעות הופעת ה"באב"? האם אנחנו מדברים על הופעתה של דת חדשה, שונה מהקוראן? שהרי הוא מפיץ רעיונות חדשים הנוגדים את הקוראן. לעומת זאת, יש שדיברו על רפורמה מקיפה בתוך השיעה.
בשנת 1848, נאספים תלמידיו של ה"באב" בכפר קטן ממזרח לים הכספי, מקום הנקרא "בדשת". מהבולטים שבהם היו "אלטאהרה" (שהיתה מ-18 התלמידים הראשונים), לצד תלמיד בשם "קדוס" (הקדוש), חסין בושרוי ונוספים. הם דנים בשאלה – יצירת דת חדשה או רפורמה בשיעה? קדוס שייך לקבוצה השנייה, בעוד שהשניים האחרים מדברים על דת חדשה. שני תלמידים חדשים שקיימו קשר מכתבים עם ה"באב" היו חסין עלי נורי ומירזא יחיא. חסין ייקרא לימים "בהאא' אללה", ויחיא, נער בן 16, מתכתב עם ה"באב". המסורת מספרת שנורי, בהאא' אללה הוא זה שאירגן את הכנס בבדשת. יחיא ייקרא לימים "סבח אזאל" (השחר הנצחי). רוב החברים מצביעים בעד הקמתה של דת חדשה, דתו של המהדי. אחד הדברים שהמהדי לימד אותם כבר בתחילת הדרך היה שוויון מוחלט בין דברים ונשים, ללא שום הפרדה ביניהם. על כן, כל הפסוקים והחוקים בקוראן המצביעים על הפרדה שכזו יהיה בטלים. לכן, ברגע שהוחלט על דת חדשה, "אלטאהרה" קרעה את הצעיף שהסתיר את פניה מפני יתר המאמינים. הרגע הזה הביא לתדהמה בקרב הנוכחים, כך שכולם נפוצו לכל עבר ואחד מהם אף חתך את גרונו.