האביר

מאפייני הצבא המדיבאלי:

–          מוקם אד הוק

–          בנוי מיחידות בלי ניהול מרכזי לוגיסטי, פיקודי, מודיעיני

–          היררכיה חברתית לא על סמך כישורים

יתרון: הצבא אולי מת אבל הפלוגה נשארת.

לסקו דה מאוליאון, 285:

יחידה אחרת [חיל המשמר של טירה מדרום צרפת] טמנה מארב לאנשים שלו. הם השיגו מידע על התכניות שלו, ארבו ליחידה ותפסו אותה בשבי. מה אפשר ללמוד מהפסקה על אופן התנהלות המלחמה ועל אופי החיים של היחידה:

– פועלים בצורה עצמאית בשטח ולא כחלק מצבא עצמאי גדול. עושים כל מיני מבצעים באזור הטירה שלהם, ובאחד מהם נופלים בידי יחידה מהצד השני [לא צבא].המלחמה מתנהלת בצורה מקומית, אין קשר עם מאמץ מלחמתי גדול. כל טירה מנהלת מלחמה עצמאית עם חיל המשמר שלה.

-יחסים בין יחידות קטנות שאמורות להיות משני צידי המתרס – אין איבה או שנאה, כל אחד עושה את תפקידו.

– כלכלת היחידה: פרוטקשן. חיל המשמר של הטירה גובה מס מעיירות מסביב, מי שלא משלם נשרף. הם לא צריכים או מקבלים כסף מהמלך. מקיימים את עצמם באמצעות היבולים מכפרי הסביבה – אלה ששייכים להם.

– מודיעין: יחידה 1 משיגה מידע על יחידה 2 באמצעות "האח הנזיר". גם המודיעין עצמאי, אין רשת ריגול צרפתית או משהו. חלק מהתפקיד של חיל המשמר או של מפקד המשמר היא איסוף מודיעין. הוא עושה את זה באמצעות המשפחה שלו – אחיו נזיר באחד המנזרים באזור. מואוליאון באמת מתבאס שהוא לא ידע את זה. יש קשר בין הטירות והמצודות, אבל החשיבות הגדולה של הטירה אינה רק טכנו-טקטית – היא בסיס לוגיסטי, מודיעיני, מרכזי ליחידות הקטנות. לא לדאוג רק לאוכל וביצורים, אלא להכיר את השטח, ליצור רשת סוכנים בכפרים.

המלחמה בנויה על out sourcing – למלך אין משאבי מודיעין, לוגיסטיקה וכו' משלו. כל המערך בנוי על המלך שממנה אציל לשליט טירה מסוימת – האציל אחראי לשמור על האזור ובתמורה הוא יגבה מיסים וכו'. כל העלויות והמשימות – הן הצרות של האציל.

האציל-האביר: חשיבות טכנוטקטית, מה הטכנולוגיה שלו ובאיזה טקטיקה הוא נוקט. טכנולוגיה – פרש בעל חימוש כבד, מה שמאפשר לו להסתער בקצה הקרב על האויב. [דימוי קלאסי]

אם זאת החשיבות העיקרית של האביר, איך אפשר ליישב את זה עם נדירות הקרבות בשדה הפתוח? בסוגי קרבות אחרים אין שימוש נרחב באבירים.. חשיבותו העיקרית – ארגונית וחברתית, לא טכנוטקטית.

האתיקה האבירית

הערך הכי חשוב – הנאמנות. זה מה שמלמדים את האנשים האלה מגיל אפס בכל האמצעים האפשריים. בלי חוטי הנאמנות האישית בין אנשים, כל המערכת הזאת תתפרק. ההיסטוריונים של ימי הביניים מתווכחים מהי האתיקה האבירית ועד כמה היא חשובה.

צד אחד טוען שחשיבותה מאד גדולה, והיא המפתח לכל המערכת. צד 2 טוען שהכול תעמולה וסיפורים – בקרב בלטיין ראינו התלבטות של האדמירל, האם לתקוף בהפתעה או להזהיר אותם. הצד הראשון יטען שמדובר בהכרעה אתית אבירית, הצד השני יטען שמדובר בתעמולה, הצגה של המציאות בה מה שמניע את האדם הוא דבר אחר לגמרי.

למעשה יש שתי אתיקות אביריות שונות:

(1)אתיקה אבירית כפי שמציגה אותה הכנסייה ואמני הכנסייה: להגן על הדת, להלחם בכופרים, להגן כמרים ובישופים, יתומים ואלמנות, חלשים וכו'. צניעות מבחינת מוסר מיני ובכלל.ניכר למשל אצל הטמפלרים. ככה"נ הקוד האבירי הזה השפיע במידה מועטה על התנהגות האבירים בימי הביניים – יש כאן ניסיון להפוך את האצולה ושכירי החרב לזרוע של הכנסייה. יש השפעה אבל מצומצמת. עיקר ההשפעה – על אמנות ועל היסטוריונים מאוחרים.

(2)האתיקה האבירית האמיתית – מקורות היסטוריים לשיעור:

קרב פואטייה 1356: האביר השחור שובה את מלך צרפת. בלילה שאחרי הניצחון הוא משבח את מלך צרפת, מזמין אותו לארוחת הערב ומבלה את הערב כמלצר.

כיבוש לימוז', 1370: כדי לשחרר את מלך צרפת השבוי משלמת משפחתו כופר עצום ומוותרת על בערך שליש מצרפת, כולל לימוז' בדרום מערב צרפת. משפחת וולואה [=משפחת המלוכה הצרפתית] מנסה להשתלט מחדש על האזורים שאיבדה. לימוז' נכנעת במהירות. הבישוף של לימוז', חבר לכאורה של הנסיך השחור, בוגד ומחליף צד. הנסיך השחור מתרגז מאד, נשבע לא לנוח עד שיכבוש מחדש את העיר. הוא אוסף צבא ועולה על לימוז'. הוא מאד חולה באותו זמן [זה חודשים ספורים לפני מותו], אפילו לא מסוגל לרכוב. חופרים של הנסיך השחור חופרים מנהרות מתחת לחומות, מבעירים אותן וכך נופלת החומה. הצבא האנגלי פורץ פנימה וכובש את לימוז'.