הקומנדה– חוזה ביו סוחר נייח שהוא בעל ההון וסוחר נייד שהוא הסוכן שמספק שירותי עבודה. הרווח מעסקה כזו התחלק לפי שני שליש ושליש. זה חוזה אלטרנטיבי לקואליציה שמוצגת אצל גרייף. מדובר בחוזה לעסקה בודדת חד פעמית ומכונה "חוזה פתוח" – כלומר, אין הגדרה של תקופה ושל הרווחים מהעסקה, חוזה עם סעיפים מועטים מאוד.
היתרון של חוזה כזה הוא היותו סטנדרטי והוא מתאים למקום שבו נהוג משפט תקדימי למקרה של סכסוך, לא צריך לכתוב כל דבר בחוזה. כשהולכות להתבצע עסקאות ברמת אי וודאות גדולה, הסיכון שמשהו ישתבש הוא גדול, לכן החוזה הבסיסי היה גמיש ביותר.
לעומת הקואליציה של גרייף שהייתה מוגבלת במספר, בגלל בעיות האינפורמציה, הקומנדה אפשרה מסחר בקנה מידה רחב יותר, אך גם טמנה בחובה סיכון רב.
איך פתרו את בעיות הסיכון? כמו שפותרים היום בעיות של השקעות מסוכנות, על ידי פיזור סיכונים. היתרון של חוזה הקומנדה היה יתרון של פיזור סיכונים. לכל בעל הון היו חוזים רבים לפיהם הוא שלח הרבה אנשים להרבה מקומות בו זמנית עם מעט כסף.
האינטרס של הסוכנים היה לחזור לסוחר ולבצע עסקאות נוספות על מנת להרוויח, לכן לא ברח עם הכסף כבר בעסקה הראשונה.
במצגת יש דוגמא בארכיונים של נוטריון במרסיי – נראה כי כמעט אין מקרים שסוחר עשה עסקה עם סוכן יותר מפעם אחת וכן כי העיר הקטנה הזו סחרה עם ערים רבות.
הנקודה החשובה היא שהקומנדה היוותה מכשיר פיננסי להשקעה – בין בעלי ההון היו גם נשים רבות ואלמנות שירשו כספים והשקיעו אותו. נראה גם שהיה מדובר בהשקעה בטוחה יחסית, אם אלמנות הסכימו להשקיע בקומנדה את כל כספן.
מכאן נראה גם תפקידו של הנוטריון בימי הביניים, כמתווך פיננסי בין הסוחרים בעלי ההון ולסוכנים שהיו זקוקים לכסף, בנוסף להיותו איש משפטים.
העיר הופכת גם למרכז ייצור טרום תעשייתי בקנה מידה די רחב.
את כל נושא הייצור בעיר מארגנות הגילדות. הגילדה היא סוג של קואליציה – התאגדות לא אנונימית של אנשים בעלי מכנה משותף. לפי גרייף, יתרון הקואליציה היה ביכולתה לייצר אינפורמציה חדשה.
מהפכת האינפורמציה בתחילת ימי הביניים ובסופם
המאמר של בלום ודדלי
טוען שהבסיס להתפתחות המשפטית והחוזית היה המעבר לשפה סטנדרטית לאירופה שהייתה השפה המשותפת בכל אירופה. ברגע שיש שפה סטנדרטית התאפשר קיום של חוזים סטנדרטיים שכל אחד יכל לפרש. הם טוענים שהתפתחות התקשורת הייתה תנאי שקיים לצמיחה הכלכלית. השפה התפתחה במנזרים לצרכים דתיים, והמלכים השתמשו בשכלול זה על מנת לבזר את השלטון (יכלו לשלוח צווים כתובים למקומות רחוקים).
ברגע שהוצאות אינפורמציה יורדות, הוצאות העסקה ירדו והמשק זז החוצה בעקומת התמורה המוסדית.
- טענה 1: שפה אחידה מאפשרת ביזור – שליטה באמצעות חוזים.
- טענה 2: קיום תשואה עבור אנשים שמשקיעים בהון אנושי (למידת קרוא וכתוב). ברגע שיש שימוש נרחב בשפה כתובה, מי שלומד את היכולת יהיה בעל יתרון כלכלי.
הם הוכיחו את טענתם באמצעות הקשר שבין שיעור העיור לרמת התוצר לנפש. המסחר בעיר מייצר אפשרויות לרווח ברמה גבוהה יותר מהחקלאות.
הערים בגדולות היו ברדיוס מסוים סביב ערים גרמניות, בפרט מייינץ. עם הזמן הצמיחה העירונית חלה בטבעת השנייה ולא בלב של אירופה. צמיחה זו מוסברת על ידי הביזור הכלכלי שהתאפשר על ידי הלטינית הסטנדרטית.
הביקורת של נתן על המאמר: בחירת רוחב הטבעת היא לא אקראית, אם מרחיבים מעט את הטבעת הפנימית כל ערי פלנדריה הגדולות נופלות במרכז והטענה הסטטיסטית מופרכת.
המאמר על המצאת הדפוס – דיטמר
כלכלנים לרוב מתקשים לראות את הקשר בין המצאתו של גוטנברג לצמיחה כלכלית. הטענה של דיטמר הייתה שערים שאימצו את הדפוס התפתחו מהר יותר. ההוכחה צריכה להיות סיבתית – הצמיחה נבעה מאימוץ הדפוס ולא להפך.
ניתן לראות קשר ישיר בין המרחק ממינכן לבין כמות הספרים שהודפסה, בתקופה של 50 השנה הראשונות לאחר ההמצאה.
דיטמר מראה שערים שאימצו את הדפוס צמחו יותר ב-20%.
כיצד הראה את הסיבתיות? על מנת לפתור את הבעיה האמפירית השתמש ב"משתנה עזר" – המרחק ממיינץ. דיטמר מראה שככל שמתרחקים ממיינץ, פחות ספרים מודפסים. הרי אין קשר בין צמיחה למרחק ממיינץ, אך כן קיים קשר בין המרחק לדפוס.
לכן הכניס דיטמר לרגרסיה שלו את המרחק ממיינץ ואת הצמיחה הכלכלית. הוא גם ביצע ניתוחי פלסיבו – בדק ממרחק מערים חשובות אחרות, שבהן לא הומצא הדפוס. גם פה ההשערה אוששה.
עם המעבר לשלטון אבסולוטי היה גם קיפאון כלכלי. הצמיחה נפסקת והמשאבים שעומדים לרשות השלטון לא גדלים יותר, וזה מוביל לקריסה של המערכות השלטוניות. הסיבות לפריצה של מהפיכות רבות הן כלכליות. כאשר המערכות הריכוזיות קורסות מתחיל תהליך של ביזור מחדש והליכה לקראת הדמוקרטיזציה.