פרש הנחושת

[נקודת מבטו=לירח-לכרכרה-לכפר-לאבני הדרך- לבית עם נינה].

אירנה ארכיבפה – שרה את השיר מכיוון והיא דומה ללבנה. [ לנתח את השיר הנביא כרפרנט- באיזו צורה וירטואוזית פושקין משתמש בשפה התנ"כית. איך משתמש במילים מתוך השפה הכנסייתית ליצור דמות המשורר כנביא].

-*-*-*-*-

לפושקין חשוב להעביר את המסר. מה שמוביל אותו זה הרומנטיזם. הספרות האנגלית (ביירון לדוג') השפיעו עליו.

פואמה – בפואמה ישנו סיפור והוא קצר באופן משמעותי למול האפוס. הזמן והמרחק הוא קצר משמעותית והדחף הוא אפי.

פואמת "פרש הנחושת" – פושקין מוכשר לא רק בכתיבתו של הפואמות אלא בייסוד הטקסט הפטרבורגי בספרות הרוסית. אמנם הטקסט הפטרבורגי היה קיים, אצל למנוסוב לדוג', אך אין זה היה מיוסד וקבוע.

פטר הגדול בנה את העיר סנט-פטרבורג ע"ב מחשבה מקדימה. היא לא עתיקה. הוא ביקר באמסטרדם וונציה והתאהב באיך שהדברים נראים ורצה לבנות משהו דומה לאמסטרדם (רק X20). האורתודוכסים בונים מפואר וגם משוויצים בכך. כל העיר נבנית מאבן (כדי שלא תתמוסס במים). סנט פטרבורג בנויה על "עצמות" אנשים רבים שמתו בבניית העיר.

המאה ה18 ברוסיה, לפושקין הנושא של פטר הגדול הוא אישי. הוא ראה בנושא אישי מכיוון שסבו היה אברגים אניבאל[לבדוק] (נסיך אתיופי) שנתפס וניתן במתנה לפטר הגדול. הוא נתן לאתיופי כל שהיה צריך לתת לבנו, שלחו לצרפת להשכיל, אהבו כבן. כל צאצאיו של אניבאל היו נראים לא מאוד לבנים ולכן ראו זאת.

הוא הרגיש שההיסטוריה של משפחתו היא שייכת גם להיסטוריה הלאומית. 1826 כשמחזירים אותו מגלות הצפון לסנט פטרבורג וניקולאי מזמינו לשיחה פושקין כותב שיר בשם "סטנצות" ומשווה בין ניקולאי לפטר הגדול. הוא מלא בתקווה שרוסיה עוברת לעידן טוב יותר שדומה לעידן של פטר הגדול.

היה חשוב לו לתאר את פטר הגדול בצורה מגוונת. 1827 הוא כותב סיפור בשם "הכושי של פטר הגדול" – רומן על סבא שלו. לא סיים את הרומן. הוא מתחיל לעסוק בהיסטוריה של פטר הגדול, ניקולאי נתן לו אפשרות להיכנס לארכיונים. 1828 הוא כותב את ההיסטוריה של הצאר.

1833 פושקין כבר נשוי, נמצא באחוזתו על נהר הוולגה בכפר בולדינה. מסביב יש מגיפת כולרה ולכן אין יוצאים מן הכפר. הוא כותב ביחד כמה יצירות – פרש הנחושת מסיים בשבועיים מרגע ההשראה ועד לסיום הכתיבה. הוא גם כותב טרגדיות קטנות (סתיו בולדינגה- התקופה של ההשראה המתמדת בחיוו של פושקין).

את האנדרטה שבנו לפטר הגדול "פרש הברונזה/הנחושת".

פרש הנחושת:

אפילו השם בעייתי, אוקסימורון – חי אבל לא חי. זהו סמל. מתחת לשם מצויין "סיפור פטרבורגי, 1833". הסוגה הינה שילוב של סיפור ופואמה.

ישנה הקדמה, הדומה להקדמה של אודה.

פושקין מתאר מציאות שהייתה ב1824, הוא לוקח את התיאור מאיש מדע ותיאר אחת מההצפות בסנט פטרבורג. ההדגשה של "ההוא" – מי שעומד כאן. לא כתוב מי המושל. מי שעומד הוא יגיד. הוא הבורא/יוצר ובורא את העולם עכשיו מחושך וערפל (מריק). אנו רואים רק דמות אנושית אחת.

פושקין מתאר את מבטו לעיר. את הגדר של גן הקיץ ועוד. הוא מוסיף לתיאור של לילה לבן שאפשר לקרוא בו בלי אור. הוא אוהב ביצירה – לילות לבנים, את עבודתו כמשורר. הוא מתאר את עניין ההשראה. חצי שעה של זמן ההשראה. אוהב את הצבא ואיך שהוא נראה. אוהב את הסדר של החיילים, את התותח שיורה כשמשמיע קולו בעת לידת בן לאצולה. אוהב את הבנות בקור (פניהן כשושנה- אדומות). ההקדמה הינה שיר הלל לרוסיה.

החלק הראשון והשני- הוא ניגוד להקדמה. מופיע הגיבור, יבגני. יבגני עיסוקו בבית, הוא חולם (עם היותו משורר). הוא חולם על משהו צנוע, משפחה.

בין פרשה ליבגני מתחיל המבול.  העולם דינאמי ופרש הנחושת לשמור על השקט בעולם הזה. -נחושת- נחושתן שניתן למשה. בסיס תנ"כי רחב נמצא אצל פושקין.

פושקין כמייסד הכתיבה הפטרבורגית. מפעלו של פיוטר הגדול שצמח בצורה פלאית והוא סמל האימפרייה הרוסית החדשה. אצל פושקין (פרש הנחושת) יש תזוזה מהאודה למשהו שהוא בין פרוזה לשירה; פואמה. מה השוני בין פואמה רומנטית כפי שהיא במערב (ביירון) לפושקין? מהכותרת רואים ניגוד, מצד אחד פואמה ומתחתיה תת-כותרת – סיפור פטרבורגי. הנגדה, אוקסימורון (כבר בפרש הנחושת, חי ולא חי) שמעיד על זה שמדובר בבירה לא פשוטה או שניתן להשוותה ללונדון או פריז. מדובר במשהו חדש שקודם לא היה קיים בעולם ובספרות. הטקסט הפטרבורגי של פושקין מבוסס על הניגודים האלה. לא רק בין עני לעשיר, אלה גם בין השלטון (והפסל של פלקונה) לרדיפת פטר הגדול איש פשוט. באמצע יש סיפור מרתק שיכול לתת מפתח לפואמה – סיפור המבול. מה מקומו של הסיפור בפואמה? מה הקשר בין המבול לדמות הקיסר ולדמות של יבגני מצד שני? מה מקומו של מוטיב המבול בפואמה מבחינת ההקדמה לפואמה? מתוארת עיר יפה שהמספר אוהב.