כפי שנאמר התעשייה ואמריקה כולה מסתכלת על הוליווד בעין עקומה, יוצא להם שם רע והם מחליטים לשים על עצמם מגבלות מסוימות כדי להמנע ממצב שהורים לא שולחים ילדים לסרטים או מניעה חקותית כלשהי. זהו צעד מאוד מאוד חריג, מכיוון שהם מעדיפים הגבלות עצמיות על הגבלות של מישהו מבחוץ. ההגבלה נקראת על שם וויליאם הייז שעמד בראש הוועדה לסרטים בתחילת שלב ההתמסדות. דוגמא לחלק מהחוקים: לא נעשה אף סרט שיוריד את הסטנדרט של הצופים בו, לא יעשו סרטים בו עוברים על חוקים, לא יוצג רצח או כל חיקוי למעשה שכזה, מילים כמו אלוהים לא יכללו בסרטים כדי לא לחלל את שמו, קנס של 25 אלף דולר על עברות על חוקים אלו. החוקים האלו היו באופן פורמלי עד שנת 68 מה שמוכיח שבפועל לא באמת עבדו ע"פ חוקים אלו, כבר ב- 34 ג'יין בסרזן הופיע בעירום חלקי ועברה על אחד החוקים.
הסרט המדבר הראשון The jazz singer"" 1927-בסך הכל 354 מילים, לא הרבה בכלל, אבל מצד שני זה כן מרשים ביחס לפעם הראשונה שהסרטים היו עם כתוביות כמו צ'רלי צ'פלין. מה שמוזר הוא שכבר ארבע שנים קודם היה המכשור לחברה, אבל הם פחדו שאנשים לא ירצו לשמוע, מה גם שלא רצו לצמצם את קהל היעד, מהגרים לא כולם דוברים את השפה. חברה קטנה בשם וורנר ברדרס החליטה לקחת סיכון שאף אחד אחר לא היה מוכן ועשתה מעשה חתרני משהו כשהציגה סרט מדבר, זה לא היה סרט באורך מלא. הסרט הראשון המדבר באורך מלא הוצג כשנה לאחר מכן: "אורות ניו יורק". מושג הכוכבות מתחיל בערך באותה תקופה. צ'רלי צ'פלין מלרין מרבלים מראש סכומים עצומים על סרטים.
המחקר על ההשפעות הקולנוע על ילדים, קרן פיין 1929-1932. אנשים רואים את הקולנוע ונכנסים לפאניקה וחרדה ויש רצון לבדוק מה ההשפעות, יש בעיקר חשש על השפעות הקולנוע על ילדים צעירים. סוף שנות העשרים, הקולנוע כבר התמסד בצורה משמעותית והפך לצורת בילוי אינטרגלית בעיקר ילדים צעירים שהלכו בממוצע של פעם בשבוע לקולנוע לרוב ללא הוריהם והחלו תופעות של ילדים שמפחדים בלילה או לא מצליחים להירדם. קרן פייין ממינה 134 מחקרים בנושא,אשר בדקו ע"י ניתוחי תוכן מה הם התכנים הנפוצים והסתבר כי 3/4 מהסרטים עוסקים בפשע, סקס, אלימות ורומנטיקה, נושאים שלא בהכרח ראויים לטעמם לצפייה של ילדים (נותחו 1500 סרטים). דבר נוסף שבדקו הם מה ההשפעות על רגשות של ילדים, ואכן הוכיחו כי ישנה השפעה רגשית בעיקר של פחד על ילדים. ילדים מפחדים ומגלים השפעות ותסמינים של פחד: קושי להירדם בלילה, שינה מופרעת ע"י סיוטים, דיווחים שהם חוששים, אך הילדים הם ממשיכים ללכת לקולנוע כי הם אוהבים אדרנלין, אך הם מודים שזה מפחיד אותם. הנושא שלישי שבחנו זה השפעה על ההתנהגות של הילדים, האם הם מחקים את מה שרואים בקולנוע? זה אכן כך! ילדים שנחשפו יותר אכן היו בעייתיים יותר בבית הספר ונטו יותר להתפרע.
שנות האולפנים הגדולים, 1930-1950. בכל שבוע כ- 80 מליון אנשים הולכים לקולנוע בארה"ב. ארה"ב הופכת במהרה למוקד הקולנועי הגדול ביותר, מאות סרטים קמים וקמים ז'אנרים קולנועיים חדשים: לדוגמא סרטים עם ריקודים: פרד אסתר וג'נג'ר רוג'רס, פתאום אנו גם רואים סרטי מתח ואימה, מערבונים בארה"ב בעיקר.
קמים שישה אולפנים עיקריים שמצריכים את עיקר העשייה, גם היום אותם שישה עדיין המרכזיים. קולנוע זה עסק יקר ובממוצע 100מליון דולר עולה להפיק סרט. מהר מאוד מבינים שמעטות החברות שיכולות להפיק סרטים בצורה מכובדת ולכן נותרים עם שישה אולפנים שאחראים למרבית התוצרת.
לקראת סוף שנות ה-30 אנו רואים הפקות ענק כמו הקוסם מארץ עוץ, חלף עם הרוח, קלאופטרה, בן חור והמונים נוהרים לקולנוע. גם המשבר הכלכלי שפוקד באותן שנים הופך אותן לאטרקטיביות במיוחד כשאנשים מחפשים את המילוט מחיי היום יום והולכים עוד ועוד לקולנוע (אסקפיזם). ישנם סרטי תעמולה בזמן המלחמה, הרבה סרטים עוד לפני מלחמת העולם השניה, מטרתם היא מצד אחד לתרום לתמיכה בקהילה והשנייה היא להציג לרעה את האוייב.
הבהלה האדומה (וה- (HOLLYWOOD 10. ארה"ב נכנסת למלחמה הקרה ומתחילות החדשות והאיסורים על מסרים אנטי אמריקאים או כל מה שנראה קומוניסטי. מתחילים איסורים כגון העלת הסרטים כמו מסרים קומוניסטים, מגוייסים 10 מפיקים, במאים, תסריטאים ואנשי מפתח מתוך התעשייה לבית משפט להעיד על עצמם ולהלשין גם על שאר האנשים שעובדים איתם. במקום להילחם יחד על חופש הביטוי ועל התעשייה, התעשייה מפנה להם עורף ומשאירה אותם ללבד בבית המשפט. הם מגיעים לבית המשפט ולא מסכימים להגיד דבר או להלשין, הם מואשמים בבזיון בית המשפט ונשלחים לרצות עונש מאסר בכלא. בעצם שני מושגים אלה מסמנים את הצנזורה בקולנוע, התעשייה נרדפת ע"י הממשל האמריקאי בנסיון לאתר אנשים בעייתיים, לא ידידותיים והתעשייה פחות או יותר מקבלת את ההגבלות על חופש הביטוי ולא מתאגדת ככוח אחד מולן. בנוסף, הממשל מפרסם רשימה של אנשים שאסור לעבוד איתם כי הם חשודים. זו אינה הצנזורה הראשונה, כי יש לזכור שעוד קודם הם הטילו הגבלות על עצמם (קוד הייז).