ספרד: עוברת תהליך של כיבוש מחדש מידי המוסלמים (רקונקיסטה). האיחוד של קסטיליה וארגון ומאוחר יותר של גרנדה, מאפשרת להקים ממלכה אחת בכל שטחי ספרד. גם ממלכה זו זקוקה למשאבים על מנת להתקיים. במהלך הכיבוש, המלכים נעזרו בעיקר בצבא הפיאודלי, כאשר השכר ללוחמים היה אדמות. אך עם הקמת המדינה הריכוזית, המלכים רצו את השטחים ויחד עמם את הכוח חזרה ולכן נזקקו למזומנים. וכאן שיחק לטובתם הגילוי של אמריקה, שמביא לממלכה הספרדית את המזומנים הדרושים. בעוד שהצרפתים היו צריכים לפתח בירוקרטיה מתוחכמת על מנת להשיג משאבים, הספרדים שולחים את קולומבוס למסעות גילוי. החוזה בין קולומבוס לשלטונות ספרד היה מסוג "קומנדה".
הזהב של אמריקה אפשר לממלכה הספרדית גם ללוות כנגד המשאבים העתידיים ולמנף את הפעילות הצבאית שלהם. המלך יכל לשלם לחיילים מראש על ידי הלוואות ממשקיעים שהשקיעו ב"אימפריה הספרדית". משקיעים אלו (שרובם היו איטלקים, וגם קולומבוס עצמו היה איטלקי שהציע את חוזה הקומנדה קודם כל לאיטלקים) קנו איגרות חוב ממלך ספרד, וקיבלו תמורתן ריבית.
זרם המתכות היקרות היווה "קללה של משאבים" או "מחלה הולנדית". בהולנד מצאו גז טבעי בכמויות גדולות, ובעקבות כך ההולנדים התחילו לייצא גז למדינות השכנות. המטבע ההולנדי עבר ייסוף, אנשים התעשרו, הביקושים למוצרים בלתי סחירים עלו, ענפים אחרים של הכלכלה הפכו ללא תחרותיים וכו'. כשהגז נגמר, הכלכלה ההולנדית הייתה צריכה להתאושש במשך זמן רב.
לפי המאמר, קללת משאבים מביאה להתדרדרות מוסדית, עקומת התמורה המוסדית נכנסת פנימה. תיאוריה זו יכולה גם להסביר מדוע ספרד, בניגוד לצרפת, לא התאוששה מהמשבר של האבסולוטיזם עד אמצע המאה ה-20 ובמובנים מסוימים עד עצם היום הזה.
המאמר מציג נתונים לפיהם מתקיים קשר שלילי בין כמות המשאבים של מדינה לצמיחת התוצר. הקשר חזק הרבה יותר במדינות בעלות רמה מוסדית נמוכה. אחת הטענות במאמר היא שקללת המשאבים פוגעת מלכתחילה במשקים עם מוסדות גרועים.
לפי המאמר, לפני גילוי אמריקה, קסטיליה (הממלכה הדומיננטית יותר בחצי האי האיברי) לא הייתה שונה בהרבה מהמונרכיה הפיאודלית שהייתה קיימת במקומות אחרים באירופה, ובפרט דומה מאוד לצרפת של אותה תקופה. בשלב הבא, ניתן לראות שמשאבים רבים זרמו מאמריקה לספרד כאשר מתקיימת מגמה עקבית של עלייה בהכנסות הנובעות מכך עד סוף המאה ה-16. לאחר מכן חלה ירידה בהכנסות אלה. המאמר משווה בין קסטיליה בשיא תקופת זרימת המשאבים למדינות אחרות בעלות משאבים בימינו. ניתן לראות שקסטיליה ממוקמת במקום יחסית לא גבוה למדינות מודרניות בעלות סקטור אנרגיה. בהשוואה למדינות בעלות אוצרות טבע שהן לא אנרגיה, קסטיליה של המאה ה-16 מדורגת די גבוה מבחינת הכנסות הממשלה מהמשאבים כאחוז מסך הכנסותיה.
כמו במקרה הצרפתי, גם בספרד נוצר ערוץ מימון עוקף פרלמנט, אם כי לא באותה מידה. הכספים שמגיעים מאמריקה מאפשרות לממלכה הספרדית למנף את עצמה, דהיינו להיכנס לגרעון שממומן על ידי חוב. כאשר נוצרו בעיות בהחזר החוב, הממשלה הספרדית פונה לקורטס על מנת לקבל אישור להעלאת מיסים כדי לממן את החוב. המצב ממשיך עד למשבר הגדול. מהנתונים נראה כי הממשלה הספרדית לווה (לטווח קצר) כנגד תקבולים עתידיים של זהב מאמריקה. החוב לטווח הקצר מתואם עם ההכנסות. בגרף השני, המציג את מלאי החוב לטווח ארוך, ניתן לראות כי רמת המינוף של ההמלכה הספרדית עולה החל מאמצע המאה ה-16, דהיינו, החובות עולים מהר יותר מהתקבולים. הריביות שממשלת ספרד שילמה על החוב לטווח הארוך הייתה נמוכה יחסית לריבית שהיא משלמת על החוב הזה היום. זה מעיד על כך שהמשקיעים שהלוו למלך ספרד ראו את העסקה כיחסית לא מסוכנת.
כתוצאה מהמימון, המלוכה הספרדית מתחזקת מאוד ואילו כוחו של הפרלמנט (קורטס) יורד. הממשלה גם מקבלת כספים ישירים כתוצאה מהמשאבים וגם יכולה לקבל מלווה כנגדם. מלווה זה אינו זקוק לאישור הקורטס. הממלכה הספרדית מנצלת משאבים אלה כדי לכבוש שטחים באירופה. אולי זה קורה מתוך חשיבה שלא כדי להיות תלויים רק במנגנון אחד של הכנסות (אמריקה), אלא לבזר סיכונים.
שני דברים השתבשו בתוכניות של הספרדים: 1) זרם המתכות התחיל לרדת עם הזמן. 2) חוסר הצלחה צבאית שנחלו הספרדים. ברגע שהחוב הופך לגדול יותר מההכנסות מזרם המתכות, ספרד הופכת לחדלת פירעון.
"הארמדה הספרדית": פיליפ השני לווה כספים רבים על מנת לבנות את הצי הגדול ביותר באותם זמנים, על מנת לכבוש את אנגליה. הטבע שיחק לרעתם של הספרדים וכל הצי טבע. השקעה כלכלית ענקית ירדה לטמיון ובאותו העשור זרם התקבולים מתחיל לרדת. ספרד פושטת רגל. מאז ועד עצם היום הזה ספרד לא הצליחה להתאושש יחסית למדינות אירופאיות אחרות.
בהמשך, המלך הספרדי מסתבך עוד יותר כאשר הוא מפסיד בקרבות נגד ההולנדים. כל הצמיחה הכלכלית נפסקת, יש נסיגה בייצור ובהתפתחות הערים, כי כל המשאבים הופנו לענף הזהב.
כיצד מתגברים על הממלכה האבסולוטית – המאמר של North ו- Weingast
הכותבים מציעים מעין מפת דרכים להתגבר על ממלכה אבסולוטית ולסלול את הדרך לדמוקרטיה.
המאמר עוסק במהפכה המהוללת ב-1688, כאשר מכך משתמע שלפני כן הייתה באנגליה מדינה אבסולוטית. שושלת סטיוארט (סקוטים) ששולטת באנגליה בתקופה זו (המאה ה-17) הינה בעלת אוריינטציה צרפתית. לכן, הם מנסים לאמץ את המודל של הממלכה הצרפתית: להחליש את הפרלמנט ולהגדיל את הצבא. הניצחון על הספרדים דווקא מחזק את המלוכה האבסולוטית, כי האויב הגדול שלהם נופל. אז אמנם אנגליה הולכת לכיוון של ממלכה אבסולוטית בתקופה זו, אך לא בממדים של צרפת וספרד.
בנוסף, במאה ה-17 מתחוללת באנגליה מלחמת אזרחים והמלך מוצא להורג. במשך 20 שנה אין מלך באנגליה והפרלמנט שולט באנגליה. לאחר מכן, המלך מוחזר והשיא של התהפוכות מגיע ב-1688 עם המהפכה המהוללת, כאשר שושלת סטיוארט מפסיקה להתקיים ומאז אנגליה הופכת לממלכה חוקתית בתהליך איטי ומתמשך של דמוקרטיזציה.
נקודת המוצא המתוארת במאמר היא היותה של המדינה בעלת מונופול על הכפייה וניצול אופורטוניסטי של מונופול זה על ידי השלטון בשעת משבר. הפתרון למצב הוא חוקה – אוסף חוקים המגבילים את המדינה. אם החוקה יעילה מספיק, היא נאכפת על ידי עצמה. כלומר, מתחייבים מראש לקיים את החוקה בדיעבד. ואז המצב יעיל, כי אין צורך במשאבים רבים על מנת לאכוף אותה.
בפועל, מה שקרה במהפכה המהוללת:
- הפרלמנט הופך לריבון (ולא המלך). חוזרים למתכונת של המונרכיה הפיאודלית: הפרלמנט מאשר את התקציב והוא הסמכות הבלעדית להטיל מיסים.
- החזרת מערכת המשפט המקורית –common law (הסטיוארטים ניסו לאמץ את מערכת המשפט הצרפתית – הcivil law)
- איום אפקטיבי בהדחת המלוכה (מלך אחד כבר הודח)
- המלוכה עדיין קיימת – לפרלמנט עדיין אין מונופול שלטוני. אנחנו עדיים רואים במדינות רבות באירופה מערכת קלאסית של איזונים ובלמים, כאשר יש שני מוקדי כוח במדינה: ראש ממשלה ונשיא.
הפרלמנט מורכב מבעלי הון. הם רוצים לשמור על זכויות הקניין שלהם ולכן יש להם אינטרס לשמור עליהן, כלומר אכיפה עצמית.