שני מסלולים ללנסקי

במסעדה יש את כל הדברים הכי טעימים, ואותו דבר עם נשים. זה מומחה באומנות האהבה. מה חשוב? האוסף. לאסוף נשים יפות כמו שאוספים כל דבר אחר. אם מתייחסים ככה לחיים זה כמו בית חרושת. אונייגין נכנס למצב של מעין רוויה, שיעמום. מה עושה איש שמוקף בחברה הגבוהה אבל גם כן מנתח את חייו. "כל מי שחי חיי בר דעת סופו לבוז לבני אדם". המחבר איש רגש, איש לירי, התחושה האלגית חשובה עבורו. בתיאטרון הוא מזכיר את האלות (איפה אתן? הוא אהב את התיאטרון והוא בגלות בקישינב או מקום כזה). האלגיה והארוטיקה חשובות לפושקין ולא לאונייגין, יש לו שכל קר. הוא יכול לכתוב שיר? לא. הוא לא כותב ולא קורא, מה חשוב לו – מדע, כלכלה. לא פילוסופיה.

הוא נוסע לכפר, מקבל ירושה, משלם חובות, אבל גם הכפר משעמם אותו אחרי יומיים. למה אונייגין רוצה להכיר את לנסקי ולא אף אחד אחר? לנסקי צעיר, בן 18. אולגה וטטיאנה גם צעירים. לנסקי חזר מגרמניה. משורר ואוהב קאנט. אונייגין ולנסקי יושבים ומדברים שעות מול האח. אונייגין רואה בלנסקי את השתקפותו בעת שהוא רק נכנס לעולם הגדול של החברה. הוא היה יכול להיות כמו לנסקי. לנסקי קיבל חינוך טוב.

לנסקי כל הזמן מזמין את אונייגין לראות את אולגה אהובתו. אולגה דומה למדונה של ואן דייק – פנים עגולות ומטומטמות כמו לירח המטומטם בשמיים. לנסקי שותק כל הדרך. אונייגין נותן ללנסקי עצה- אם הייתי משורר כמוך הייתי בוחר אישה אחרת. לנסקי מרגיז אותו לצד ההערכה, לנסקי מתוק מדי, לא מעניין כל כך. כשרואים את מי הוא אוהב מבינים גם מי הוא. טטיאנה מופיעה בתחילת הרומן בליווי הלבנה, הירח. ירח רומנטי, לא משהו מטומטם כמו של אולגה, סתם עגול. האירוניה נותנת לו להתרחק מלנסקי ולראות את לנסקי ואולגה בצורה ילדותית. הדמויות האלגיות ה נפוצות מרגיזות אותו עד מוות. כשמבינים את זה מבינים למה אונייגין הורג את לנסקי; הוא לא יכול לעצור את עצמו. הוא עושה תוהו ובוהו ביום ההולדת לש טטיאנה. אתה אדם מבוגר, תעצור את עצמך! אתה חכם יותר מהם. אונייגין יכול לא לצאת לדו קרב? לא.

כדי להבין את הטרגדיה כדי להקשיב לאריה של לנסקי מהאופרה "ייבגני אונייגין"/צ'ייקובסקי.

להרוג את לנסקי זה כמו להרוג את ההשתקפות של פושקין. שני מסלולים ללנסקי – להיות משורר אמיתי דומה לפושקין עצמו. דרך שניה – להתחתן עם אולגה ולהיות איש משפחה בכפר. אבל פושקין מתחיל את דרכו של לנסקי ומסיים אותה במותו. אי אפשר לצחוק עליו רק לצחוק עליו. לנסקי היה צעיר מאד, בעצם נקטף ע"י אונייגין. לכן טטיאנה בחלומה רואה את אונייגין כשודד דרכים, שלא מבין בעצמו מה הוא עושה. הוא שובר את חייה של טטיאנה. אונייגין לא עושה שום דבר בזדון, הוא עושה הכל מתוך מה שהפנים מהחינוך שלו. אונייגין טוב או רע? זו החידה! היא לא אוהבת את אונייגין, אלא את מה שהיא חיברה מהרומנים האנגלים והצרפתיים שהיא קראה בלי סוף.יש לה רגשושת של אדם אמיתי, לא רק של איש החברה הגבוהה. לכן הוא מעריך את המכתב שלה. היא רוצה לאהוב את אונייגין כפי שהיא תיארה אותו, אפילו כשהיא נשואה בפטרבורג, יפה ובעלת סלון. אונייגין מתאהב בה רק עכשיו כשהיא נראית כפי שהוא מכיר. אדם אירוני וקר שלא אוהב אף אחד או אדם טרגי?

• האם אחמטובה ראתה בעצמה דמיון לפושקין בגלל אודסה וצארסקאיה סילו?

גישות לניתוח אונייגין – היסטורי (ביליניסקי, דוסטוייבסקי – מערב/מזרח). טטיאנה כאידיאל. פורמליזם שצומח ממילון: שפתו של פושקין באונ' פטרבורג. נשמע רפרט על הגישה המפורסמת הפורמליטית של טיניאנוב; בין פרוזה לשירה באונייגין.

ספרות כמדע. דעתו של פושקין וציטוטים על דברים דומים מול דוגמאות ברוסית כדי להבין את אונייגין. פרוזה לעומת שירה- זרמים שמתעלמים מהברות ומחריזה, שמתעלמים מקצב או משקל…  ניטשה, גוגל… בפרוזה עם משקל, עם ניגון, למשל נאום שצריך להקריא אותו בדרך מסוימת.

חבריו של פושקין – הבינו שהם פחותים ממנו, אך הרגישו שאורו זורח עליהם ושהם משקפים אותו. הנסיך פיוטר ויאזימסקי. בוראטימסקי – משורר מהורהר. העיפו אותו מהאונ' בגלל גניבה (למרות שהיה אציל), אבל בין המשוררים הוא היה בן שווים רצוי. אין היררכיה בין משוררים.