תוצאות המהפכה המהוללת:
- מהפכה פיסקלית – במקום מיסים לא יעילים שמוטלים על ידי המלך, הפרלמנט הוא זה שמטיל את המיסים, ולכן יש עלייה בתקבולי המיסים.
- מקורות כספיים שמגיעים מהמיסוי מאפשרת מהפכה פיננסית – הממשלה יכולה ללוות לטווח ארוך בריבית נמוכה.
- הקמת "הבנק של אנגליה" שהיה המתווך של הממשלה בשוק ההון.
היכולת של הממשלה ללוות בזול סוללת את הדרך למהפכה התעשייתית, כעלות גיוס ההון להשקעה יורדת. חשוב לזכור, שהאכיפה של זכויות קניין עומדת בלב המהפכה המהוללת.
שייקספיר כותב את המחזה "הסוחר מוונציה" והמחזה מוצג במאה ה-16 באנגליה. המחזה מדגיש את חשיבות המשפט, אפילו שהיה מדובר בשמירה על זכויות קניין של יהודים. למרות שהמחזה מתרחש בוונציה הוא מוצג באנגליה של אליזבת ומדגים כמה כיבוד החוזים היה חשוב עבור האנגלים, אפילו שהיה מדובר בחוזה איום ונורא. מדובר בחוזה קומנדה לא סטנדרטי, סגור. במצב כזה מערכת המשפט נוטה לפרש אותו עד האות האחרונה ולא לפי תקדימים, כפי שהיו עושים במקרה של חוזה פתוח.
ביקורת על המאמר: השינויים הם תהליך אבולוציוני שחל באנגליה. קשה לדמיין משפט כזה במדינה דיקטטורית של ימינו, אנגליה הייתה די מוכנה למהפכה כבר קודם, ולכן כותבי המאמר מעריכים יתר על המידה את המצב לפני המהפכה.
המאמר של זוסמן ויפה
זהו מאמר תגובה למאמר הקודם – האמנם שינוי חוקתי מביא להורדת עלות ההון?
המאמר מסתכל על הפער בין הריבית שאנגליה שילמה לבין הריבית שהולנד שילמה באותה תקופה עבור מלווה לטווח ארוך. פער זה משקף את הסיכון שהמשקיעים ראו באנגליה לעומת הולנד. הממצאים מראים שאנגליה שילמה 7% יותר על החוב שלה מאשר הולנד שהייתה המרכז הכלכלי של אותה תקופה. כלומר אם המשקיעים לא נתנו כסף לאנגליה בריבית נמוכה מספיק, סימן שלא האמינו במהפכה המהוללת. 50 שנה אחרי המהפכה הפרמיה באנגליה הייתה עדיין גבוהה יותר בהרבה מהפרמיה של הולנד.
בנוסף, המאמר בודק את רמת המינוף, כלומר יחס חוב-תוצר. לאורך מאה שנים הולנד הייתה הרבה יותר ממונפת לעומת אנגליה, אך משלמת ריבית הרבה יותר נמוכה. לכן, אם לוקחים בחשבון את העובדה שבריטניה הייתה הרבה פחות ממונפת, הפער בין הריביות עולה אף יותר.
השוואה לממלכה האוסטרו הונגרית של אותה תקופה ולדנמרק שהיו אבסולוטיות מאוד רואים תמונה די דומה לזו של אנגליה. בנוסף, רואים ירידה משותפת בפרמיית הסיכון בכל המדינות ולא רק באנגליה. פרמיות הסיכון עולות בכל המדינות במלחמות באירופה. בסוף המאה ה-18 המשקיעים כבר צפו את הכישלון של בריטניה נגד ארה"ב ופרמיות הסיכון עלו. 100 שנה אחרי המהפכה המהוללת אנגליה שילמה את אותה פרמיית הסיכון של לפני המהפכה.
נראה גם כי מידת הסחירות של איגרות החוב הייתה נמוכה מאוד, מה שמראה שלא הייתה איזה התפתחות מסעירה בשוק ההון. מה שהיה סחיר הרבה יותר הן מניות של חברות פרטיות.
"בועת הים הדרומי" – הנכסים שהיו לחברה (שלא הייתה וודאות לגבי שוויה) הן אג"ח של ממשלת בריטניה וכנגדן היא הנפיקה מניות. אנשים היו מוכנים לוותר על אג"ח שנשאו תשואה של ממשלת בריטניה 6%-9%, כדי לקבל מניות מסוכנות. זה מעיד על כך שהאג"ח נתפסו כמסוכנים. ממשלת בריטניה פיצתה את בעלי ההון לאחר שהחברה פשטה את הרגל באג"ח בעלי ריבית נמוכה הרבה יותר וכך בעצם גרמו להורדה חדה של הריבית.
צמיחה כלכלית ומוסדות – סיכום:
הטענות בדבר התרומה של המוסדות לצמיחה כלכלית קשות מאוד להוכחה. עם זאת, המוסדות הם מרכזיים ביותר עבור ההתפתחות האנושית בכל תחום שיכול לעלות על הדעת.
המאמר Reversal of fortune:
הטיעון המרכזי במאמר הוא לגבי הקולוניות שייושבו על ידי אירופאים. קולוניות שהתחילו עם תוצר לנפש גבוה, סיימו עם תוצר לנפש נמוך יותר, בעקבות הניצול על ידי האירופאים.
אזורים שהיו עם רמת עיור גבוהה יותר ב-1500 כיום בעלי תוצר לנפש נמוך יותר, כלומר מתקיים קשר הפוך. קשר זה מתקיים גם ברמה של צפיפות האוכלוסייה. אזורים שהיו מפותחים יותר ב-1500, הינם מפותחים פחות היום. 1500 נלקח כסף ממנו והלאה האדם הלבן יצא להשתלט על העולם. כותבי המאמר מנסים להסביר קשר זה באמצעות מוסדות. לטענתם, מדינות שכיום הן מפותחות, הן גם בעלות מוסדות טובים יותר.
לפי הנחות המאמר, עיור מתואם חיובית עם צמיחה לנפש ועם צפיפות האוכלוסייה. כמו כן, תיעוש מתאפשר רק במקומות בהם יש אכיפה של זכויות קניין.
במאמר ישנן עדויות שהנחות אלו אכן מתקיימות.