הצבא היום הוא מערכת ממוסדת לעומת ימי הביניים – אין יחידות שקיימות לאורך זמן המלך מחליט לצאת למלחמה ומקים צבא יש מאין. קיימות כל מיני קבוצות בצבא :
- מיליציות עירוניות שמורכבות מיחידות שונות, בדרך כלל של בעלי מלאכה
- שכירים
- מתנדבים- אם מדובר למשל במסעות צלב, אולי יגיעו כל מיני זרים או מסדרי אבירים שהם כן מערכת מיליטרית ממוסדת שמתקיימת לאורך זמן. הכי קרוב להגדרה המודרנית.
- יחידות אצילים
- יחידות אנשי כנסייה – גם לארכיבישופים ראשי המנזר יש קשרים ווסאלים, וגם הם מחויבים לשלוח יחידות לצבא
כל יחידה שונה. אין אחידות בין היחידות – בעיקר לא בציוד. כל אחד מגיע מהבית עם הציוד שלו.
אספקה – בצבא המודרני יש מערכת עצבים מרכזית שמורכבת משירותי העורף. לוגיסטיקה, שלישות, אספקה, רפואה,מודיעין, מטכל..בצבא של ימי הביניים אין דבר כזה. כל יחידה עצמאית ודואגת לעצמה.הצבא המודרני – אורגניזם מורכב. הצבא המדיבאלי – צבא האמבות.
הצבא הסטיפנדיארי – שכירי חרב
במאות 12-13 יש שגשוג כלכלי באירופה, בעיקר צמיחה מחודשת של ערים ומסחר. עם צמיחת הכלכלה העירונית עולה הכסף שוב לגדולה. אפשר להטיל מיסים, והממלכות הריכוזיות חוזרות.
והמלך נשאר תקוע עם האצולה של השיטה הקודמת. אולם הוא יכול עכשיו לשלם לחיילים שלו. המיליציות הפיאודליות ממשיכות לתפקד בנקודות מפתח בצבא אחרי 1200, אם כי החשיבות שלהם יורדת ומרכז הכובד של הצבא משתנה. יש יותר חשיבות לחיילים בשכר מאשר לחיילים שמשרתים מנאמנות.
יתרונות צבאות השכירים:
- אפשר להילחם מלחמות ארוכות יותר, שזה אומר גם מקומות רחוקים יותר.
- שחרור מהתלות באצילים
ככל שהשליטים מתבססים יותר על חיילים בשכר – צריך יותר כסף. זה מצריך יותר מיסים, מה שגורם לסכסוכים עם האצילים ואנשי הכנסייה. ימי הביניים מלאים בעימותים בין השלטון המרכזי לכנסייה, כשהמלך מנסה לממן את המנגנון הבירוקרטי ואת הצבא. מעגל הקסמים החדש
כסף לצבא המקצועי => יותר מיסים=> חוסר שביעות רצון=> עימותים=>צורך בצבא..
ברגע שנוצר מוקד אחד של מלך ריכוזי עם צבא צורך כסף – הוא יפלוש לשכנים שלו, אלא אם כן הם יאמצו את אותו מודל. נוצר מצב של Fiscal miliyary state– המדינה הצבאית-אוצרית. השליט סוחט כסף מאנשים באמצעות הצבא שלו. שיטה אחרת שמתפתחת באירופה – השליט כורת עסקה עם בעלי ההון; הם מספקים לו כסף מרצון, בתמורה לזה שהוא יתחשב באינטרסים שלהם. פרלמנט ומונרכיה עירונית. הפרלמנטים מופיעים באירופה כבר בשלהי המאה ה-12. בסוף ימי הביניים יש התנדנדות של הממלכות בין הודלים. הם לא סותרים לחלוטין.
צרפת – מונרכיה אבסולוטית+פרלמנט.
1756-63 – חזית מרכזית בין בריטניה וצרפת בצפון אמריקה. האזרחים האמריקאים תוהים למה הם בעצם אמורים לממן את זה, אז:
- כוח לגביית מיסים לשם גביית מיסים – Fiscal miliyary state
- מודל פרלמנטרי, שהולך ומתרחב – כלל האוכלוסייה מקבלת ייצוג, ולכן מצפים ממנה לשלם מיסים. לכן צריך להתחשב יותר בצרכים וברצונות שלה – נוצר מעגל קסמים חדש של מדינת רווחה מודרנית. המדינה מייצרת חינוך, רווחה ובריאות, כדי ליצור תושבים שיהיו מסוגלים לשלם מיסים כדי שיהיו חינוך, רווחה ובריאות. מודל שאמור להגדיל את כוח הייצור של האזרחים וליצור כלכלה שצומחת בצורה ספירלית.
ממצב בו המדינה המקורית לא מעוניינת ברווחת האוכלוסייה, הגענו למדינת רווחה.
חיימה – דוגמא ייחודית של מלך שכותב את העלילות של עצמו לאחר מעשה.
קטע ראשון: המלך מכנס את האצילים שלו ומסביר להם איך הוא הולך לכבוש את ולנסיה. השלב הראשון בתכנית – לוגיסטית. לחסום את האספקה של האויבים באמצעות כיבוש של עיר מפתח מרכזית.לחתוך דרך הקו הראשון, להתקדם עד בוריאנה ולכבוש אותה. הכיבוש ינתק את קווי האספקה המוסלמים ויאלץ את הטירות להיכנע. בוריאנה יכולה להיות בסיס האספקה בקפיצה הבאה לולנסיה. למה לא לחדור יותר עמוק? קו אספקה ארוך מדי זה מסוכן. פתרונות אפשריים:
- הבאה מראש של כמה אספקה שאפשר. זו אחת הסיבות לקפיצה הקצרה יחסית.
- לפרוש קווי אספקה בים – למלך אראגון יש שליטה בים. שלב מקדים לסיפור הזה היה כיבוש האיים הבליאריים, מה שיאפשר אספקה לבוריאנה.
- הוא מקווה שאפשר יהיה להביא אספקה מטרואל, בין המבצרים המוסלמים. אזור הררי וקשה לתנועה. קשה לסחוב שם אספקה, אבל הוא פחות מסוכן.
בעצם יש כאן מרוץ נגד הזמן.
ברגע שיכבוש את בוריאנה, הדבר הראשון שהוא יעשה –יביא את אשתו. להראות למוסלמים ולאצילים שלו עצמו – לנשים יש תפקיד חשוב בניהול מלחמה בימי הביניים.
- תעמולה פסיכולוגית – אני כאן בשביל להישאר
- מסר לווסאלים – הבעיה של המלך היא יותר הווסאלים מאשר המוסלמים. בעולם הווסאלי, הפקרת האדון היא אמנם דבר חמור – אבל חמור בהרבה להפקיר את הגבירה. לחץ פסיכולוגי על האצילים.