לצבא יש שלוש מטרות עיקריות לאורך ההיסטוריה:
- להילחם באויבים חיצוניים לממלכה.
- להילחם באויבי המשטר/ השלטון.
- להילחם באויבי הצבא- לפעמים אפילו השלטון עצמו במקרה של הפיכה.
אנו רגילים בעת הזו שלכאורה צבאות הוקמו רק כנגד אויבים חיצוניים, אולם זה לא נכון בצורה גורפת לאורך ההיסטוריה. רוב המלחמות של האימפריה הרומית לדוגמה היו פנימיות. לכן השאלה אם הצבא מקושר חברתית או לא תקף בעיקר כאשר רוצים לענות על המטרות השנייה והשלישית. כאשר מקימים צבא זה ריאלי להקימו עם יחידות מכל סוג ואז הוא יכול לענות על מטרות צבאיות שונות. אולם, קשה לייצר מודל שיענה בצורה מושלמת על כל סיטואציה אפשרית.
השינוי השני שמורילו עושה הוא למוטיבציה. הבעיה בהגדרת המוטיבציה היא איך בודקים את זה, במיוחד בתקופות קדומות. לדוגמה במלחמת האזרחים בספרד יש המון עדויות אולם לגבי מסעות הצלב ועוד יש מעט כרוניקות שנכתבו הרבה זמן לאחר האירועים, כך שגם לגבי מעט הכרוניקות לא ידוע מה המוטיבציה. לעיתים גם האדם עצמו לא יודע מה מניע אותו ולעיתים המוטיבציה משתנה. מורילו מחליף את ההגדרה הזו למה מעצב את השירות של החיילים: האם רגולציה פוליטית או שמא שוק חופשי. מי מתגייס, מתי ולמה הכול נקבע על ידי המערכת הפוליטית ולא לפי שוק חופשי של ביקוש והיצע. לדוגמה ארה"ב נוטה יותר לשוק החופשי, הצבא יודע שהוא מתמודד מול עבודות בשוק החופשי לעומת ישראל בה אין בחירה. לאחר השינוי לא צריך לפענח מה רצונות המתגייסים אלא להסתכל על המערכת הכללית, על תנאי השירות- בגלל התחרות או לא.
לגבי השינוי השני- אפילו כשברור מהי המוטיבציה עדיין הדברים מעורבבים אחד בשני. זה לא בהכרח כלכלי, יכול להיות שהמוטיבציה היא על ידי הטבות ועוד. זה המודל של הסיווג הצבאי של מורילו. דוגמה למשהו שהשתנה בעקבות השינוי של מורילו: הצבא הבריטי לפני כמה מאות שנים יהיה במשבצת של זהות עם גמול חומרי אבל קרוב יותר למעלה כי אין להם ממש ברירה. כאשר משנים את הגרף הצבא הבריטי יעבור לצד של התלושים- לא לגמרי תלושים אולם הם לא באמת מקושרים חברתית. הצבא האנגלי במאה ה-12 לפי המודל המקורי לא יכולים למקם אותו אולם לפי המודל של מורילו הרבה יותר קל- מאוד מקושרים וברור שלא פועלים מכוחות של השוק החופשי אלא רגולציה פוליטית של החברה הפאודלית.תנאי השירות של הצבא הפאודלי לא מהווים חלק מהכוחות של השוק החופשי אלא סדר פוליטי וחברתי מסוים- מערכת אחת יחידה שהיא גם חברתית וגם פוליטית.
לארבעת הצבאות האלה מורילו קורא: צבאות חברתיים, צבאות סטיפנדיארים (תגמול אבל עדיין קשר חברתי), צבאות של שכירי חרב וצבאות פוליטיים- תלושים חברתית אבל אין להם יותר מידי ברירות. ההבדל בין צבאות פוליטיים לשכירים הוא לדוגמה: חיל המשמר של הקיסר בעת המוקדמת, את החיילים מגייסים יותר מחוץ לאימפריה כדי שיהיו נאמנים יותר לקיסר מאשר לאימפריה. (שליט טוטליטרי יעדיף להגן על עצמו או על ידי משפחה שמאוד מחויבים לו או על ידי שכירים שכמה שיותר רחוקים ממנו). בפועל היסטורית זה לא כל כך עובד, שכירים יהיו נאמנים כל עוד ישלמו להם את מה שהבטיחו להם. במאה ה- 17 כשרוב צבאות אירופה הם שכירים חרב אין כמעט הפיכות, אולם במקומות בהם עולים צבאות אחרים עולים מקרי ההפיכות. הסיבה לכך ששכירי חרב אמתיים הם מאוד נאמנים היא משום שבתוך המסגרת של השוק החופשי זה השם שלהם והמוניטין שלהם, שכירי חרב לא נאמנים בזמן תנאי ההעסקה יפגעו במוניטין שלהם. במאות 16-17 כל עוד שילמו להם היו הרבה יותר נאמנים, יותר מכל סוגי הצבאות האחרים.
שתי סיבות לחלוקה הזאת של הצבאות , הראשונה לצורכי השוואה בין שני צבאות. הסיבה השנייה היא להבנה לאיזה סוג של מלחמות מתאימים צבאות מסוימים. זה עוזר להבין התפתחויות לאורך זמן- הם משנים את האופי שלהם, דרך טובה למדוד את השינוי הוא על ידי שינוי המיקום בגרף לדוגמה האימפריה הרומית- בתקופת המלחמות הפוניות צבא מקושר חברתית עם רגולציה פוליטית, בתקופת יוליוס קיסר עובר לאנשים מקושרים חברתיתוחוקי השוק החופשי ובמאות היותר מאוחרות הוא עובר לאנשים שלא מקושרים חברתית – שכירי חרב.
דרך אלטרנטיבית של צבאות להתמודד עם מגוון איומים זה לעשות צבאות רב גוניים, מורכבים ממספר סוגים של שונים של יחידות כל אחת מגויסת ומאורגנת בצורה אחרת. בימי הביניים, המודל הדומיננטי של צבא חברתי- פאודלי של אצילים וגם מליציות עירוניות. בשני המקרים מדובר בצבא חברתי. תנאי השירות שלהם מעוצבים על ידי המערכת הפוליטית. אולם יחד עם זאת, מלכים מבוססים מחזיקים עוד יחידות- יחזיקו אחוז מסוים של סטיפנדיארים וגם שכירי חרב. במלחמות מסוימות יופיעו גם צבאות פוליטיים כמו צבאות הצלבנים. העובדה שיש באותו צבא כמה יחידות שונות מאפשרת גמישות. במערב המודרני המודל הזה ירד ומקובל שיש צבא מונוליטי עם אופי אחד ויחיד, צה"ל- צבא חברתי, אולם גם יחידות שונות כמו מג"ב או צד"ל.
הצבא הדומיננטי של ימי הביניים – הצבא הפאודלי 1000-1200:
Feodum- רוב הפירושים הוא שירות צבאי תמורת אדמה, זה לא מדויק שזוהי עסקה כלכלית. מה שאביר מתחייב אליו זה סל שלם של התחייבויות אישיות, מתחייב להיות הווסאל- האיש. מה שהוא מקבל בתמורה זה לא אדמה או אמצעי למחייה אלא סל שלם של זכויות. העסקה הפאודלית היא עסקה טוטאלית בין שני אנשים שצמודים אחד לשני עם סלי זכויות וחובות. ככל שהשיטה מקובעת ועוברת מדור לדור רואים משפחות הקשורות אחת לשנייה. האביר מקבל ברמה הקלאסית נחלה, לא רק אדמה עם הכנסות אלא סל זכויות על האדמה והאנשים שגרים בה. הוא יכול לגבות מיסים ויש לו זכויות משפטיות מקומיות, זכויות דתיות, זכות להתערב בכל תחומי החיים במקום.