מגזין בידור ופנאי

כל הנושאי הבידור והפנאי החמים ביותר בארץ ובעולם

סטפן מורילו

תוכן עניינים

סטפן מורילו – יש מקרים מסוימים בהם צבאות ימי הביניים לוקחים את ההימור להיכנס לצבא שדה בהם תוך מספר שעות אפשר לאבד/ לזכות בממלכה. שני המצבים האפשריים הללו: ראשון- מלחמה בין עבדים, בין הונגריה לצפון סין זה עולמם של הנוודים, שם האסטרטגיה המקובלת היא קרבות שדה מכריעים כדי להכריע במהירות. אצלם זה עובד ככה לעומת הממלכות משום שהאדמה פחות חשובה ואין טירות, מבצרים ועוד. לאירופה ולמזרח התיכון יש ערים ופחות נוודים וישנה סיטואציה אחת לפי מרילו היא חיפוש אחר קרב. בו שני הצדדים ישאפו להגיע לקרב שדה מכריע וזה קורה כאשר יש מלחמות פנימיות או מלחמות אזרחים. במצב הזה לשני הצדדים אין את הלגיטימציה למסע קרב ממושך. במקרה הקלאסי ביותר זה מלחמת ירושה. אף אחד מהטוענים לכתר לא רוצה לזכות בממלכה הרוסה ומעל לכך הטוענים לכתר יעדיפו שהמלחמה תהיה קצרה ושיסכנו את חייהם כמה שפחות. סיבה אחת היא אויבים חיצוניים- זה חושף את כל הממלכה לפלישה של אויבים חיצוניים. לטוענים לכתר עצמם זה עדיין סיכון ששווה לקחת אולם זה לא סיכון שווה לאצולה. מאוד חשוב מה האצולה חושבת, במלחמת ירושה זהו מצב קלאסי בו יש סדר חברתי- פוליטי בממלכה, אף אחד לא רוצה לערער את הסדרים האלה עם שינוי אחד קטן- החלפת המשפחה/ הענף השולט. לרוב הגדול של האצילים אין מה להרוויח מהמלחמה הזו אולם יש להם הרבה מה להפסיד כי זה עלול לערער את הסדר. בדרך כלל האצילים יכפו על הטוענים לכתר לסיים את הסכסוך כמה שיותר מהר.

זהו כלל כללי, לא רק של ימי הביניים של שני סוגי מלחמות בהיסטוריה, חלק גדול מהמאמר של מורינו- מלחמות פנים תרבותיות או מלחמות חוץ תרבותיות- מלחמות שמה שעומד על הפרק זה כללי המשחק לעומת מיקום השחקנים במשחק. מלחמות המתנהלות על מיקום במשחק ייטו להיות פחות טוטאליות, קצרות יותר בגלל הסיבות שפורטו לעיל. כאשר יש שתי ממלכות עם אותו צורת שלטון ודת זה יהיה יותר דומה למיקום המשחק זה יהיה כמו המלחמות הפנימיות. אולם, אם מישהו ירצה לשנות את חוקי המשחק המלחמה תהיה הרסנית יותר. כך לדוגמה מלחמות אירופה במאה ה-18 לעומת המהפכה הצרפתית שמתפתחת מלחמה בין אידיאולוגיות וכל צד מגייס לשורותיו את כל כוחותיו והמלחמה הרבה יותר טוטאלית כי הפסד בה הוא הפסד של הכול.

לאחר ההבנה הזו אפשר להבין למה האצולה הירושלמית לא רוצה להסתבך בקרב לעומת השיקולים של המלך שרוצה שהוא ומשפחתו ימשיכו להחזיק בממלכה.

ברמה הטקטית – שדה הקרב עצמו

מצביא קתלוני צפון מזרח ספרד של היום, הוא מתאר את הקרב הימי של מלטה ב- 1283 בין הצי של ממלכת ארגון לצי של מלך נפולי ורוז'ן ז'אן(?). בזמן תפילת ערבית, תושבי סיציליה מורדים בז'אן אורז'ו, יש טווח תפילת הערבית של סיציליה, מלך ארגון שולח להם עזרה ומתחילה מלחמה של 20 שנה שרובה התנהל על קווי האספקה- בים. בצי הפרובנציאלי של ז'אן חונה בלילה ואז מגיע הצי של מלך ארגון, שיהפוך להיות האדמירל המפורסם של ימי הביניים, שולח סיור של שתי סירות מהירות שנותן דיווח על העגינה במלטה. כל הצי ישן, מכנסים מועצת מלחמה, האופציה הברורה היא להשמיד את הצי בהפתעה אבל רוז'ר דולורייה בוחר לעשות משהו אחר- להתקרב על הפתח ולהרתיע על כך שהם שם- ההיגיון המרכזי הוא שזה היה הקרב הראשון שלו- לא רוצה שאחרי זה יגידו לו שניצח רק בזכות ההפתעה אלא רוצה לנצח אותם בצורה הוגנת. ממבט מודרני ההתנהלות הזו נראית תמוהה. חוקר מודרני רצה לעשות רציונליזציה על המהלך בטענה שהוא מרוויח, מוט מוצא שיקולים רציונאליים טובים שמערערים על שיקול הכבוד כמרכזי- חוסר רצון להעביר את הצי דרך לשון ים צרה, לאחר מכן לתקוף צי הוגן שיש לו יתרונות הגנתיים לעומת צי תוקף. מתעוררת השאלה למה הפרובינציאליים יצאו החוצה עם העמדה שלהם הייתה כל כך טובה- מוט (כמו היסטוריונים מודרניים מנסה להביא טיעונים שיתאימו למחשבה המודרנית) נותן הסבר שרובו מבוסס על ספקולציות והשערות שלו ללא כל מסמך התומך בזה. זאת מתוך הנחת יסוד שלא יכול להיות שאנשים יפעלו מתוך שיקולים של כבוד או לא רציונאליים. הבעיה היא להסביר למה אין מקורות שתומכים בזה- האם המצביאים של ימי הביניים חשבו אחרת והתנהגו אחרת מהמצביאים של היום- או שהתנהלו בדיוק באותו אופן אבל מספקים זאת אחרת?

זה לא מתקבל על הדעת שמפקד יקבל כזו החלטה וכן היסטוריונים מחפשים סיבות רציונליות להחלטה. ההיסטוריון לורן סמות' מספק הסבר רציונלי מושלם לא במונחי כבוד אלא במונחי ניהול קרב- לוגיסטיקה, תקיפה מהעורף ועוד. מה שנראה במבט ראשון מאוד תמוה היסטוריונים מודרניים מראים את ההיגיון מה שמעלה את השאלה האם זה באמת היה ההיגיון. ניתוח הקרב הזה לא מבוסס בכלל על מקורות בני הזמן הכול רציונליזציה. התפיסה היא שאנשים הם אנשים ויש דברים שמאפיינים אותם לאורך כל התקופות. הבעיה העיקרית היא שזה לא ברור שאם אנשי ימי הביניים חושבים כמונו אז למה הם כתבו בכרוניקות שלהם סיבות שלא נראות לנו הגיוניות.