ימי הביניים- היחידות הקטנות: שיא ימי הביניים מאות 11, 12 במדינות הליבה של המערכת הפיאודלית: אנגליה, צרפת, גרמניה וספרד. ישנם שלושה טיפוסים עיקריים:
- האביר ורעיו.
- המיליציה העירונית- גילדות / שכונות.
- כנופיית שכירי החרב- יש שכירי חרב בודדים אבל זה יחסית נדיר ורובם נעים בתוך כנופיות או פלוגות שמצטרפות לצבא/ מלך מסוים.
משותף לשלושתם- לכידות מאוד גדולה, יותר מהצבאות המודרניים. אלה הם אנשים שבאים מאותו מקום ומכירים אחד את השני שנים. הם קשורים זה לזה לכל חייהם וזה נותן חוזק עצום לאותן יחידות.
הטקסט הראשון- הסכם מ 1421?
שני אבירים שיוצאים ביחד למלחמת מאה השנים, הם כורתים ביניהם חוזה שמאגד את היחסים בניהם- יחסים של אחוות לוחמים. גם היום זה ערך מאוד חשוב בתרבות הצבאית אבל אין כמעט מקרים שחותמים על זה כהסכם ובימי הביניים זה מאוד נפוץ. החוזה הוא משפטי ומחייב. ניקולס מולינו וג'ון ווינטר. הדברים הבולטים עליהם הם מסכימים: ההתחייבות הראשונה היא כופר הנפש- זה מלמד אותנו על צבאות ימי הביניים שהמלחמה היא מופרטת, אם מישהו נופל בשבי השני יעזור לו לעומת היום שהאחריות היא על המדינה ובימי הביניים על החבר או המשפחה. גם לכיוון השני- אם מישהו תופס חייל בשדה הקרב הוא שייך לתופס שלו באופן אישי, ברוב המקרים זה כופר נפש. הם מחליטים גם על חלוקה של שלל- כל מה שירוויחו במלחמה ייכנסו לקופה משותפת. בנוסף, הם מחליטים על כך שאחריות השני לדאוג למשפחה של הראשון. זה מראה מצד אחד כמה התפיסה של אז מאוד שונה מהיום אבל מלמד על החוזק האדיר של הקבוצות הקטנות ועד כמה הם מחויבים אחד לשני עד כדי שהמחויבות מכסה שבי, דאגה למשפחה והכול. אחוות הלוחמים היא מאוד הדוקה עד לרמה של דאגה להרבה תחומים שהיום אנו רואים אותם כאחריות המדינה. כל הרעיון הפיאודלי זה הסכם ומערכת חוזים אישית.
הטקסט השני: הזיכרונות של הווסקוד מהלונלאון שהיה המפקד של שכירים מדרום צרפת. לקראת סופו הוא יושב בבית מרזח ועובר שם עיתונאי חוקר של ימי הביניים ומלקט סיפורי הרפתקאות. זה רב המכר של מלחמת מאה השנים. מאולאון מספר לו את סיפור חייו ששופך אור על איך נראית מלחמה מלמטה ברמת היחידה הקטנה. כמה קטעים מאפיינים מהמקור: עמוד 284- הפסקה השלישית: מספר על הקרב הגדול הראשון וכמעט יחיד בו השתתף בקושורל בין הצבא של מלך צרפת למלך לבר. בקרב הזה מלך נברה שמורכב מיחידות שכירים מפסיד ונלקח בשבי- הוא טוען שהוא בר מזל משום שנתפס בשבי על ידי בן דוד שלו- רואים את התחושה שאין שנאה עזה לאויב מעין משחק- כל יום אפשר להילחם עבור מישהו אחר. שני בני דודים כל אחד מצבא אחר, אחד תופס את השני ונותן לו תנאים נוחים, רואים את זה אדם נופל בשבי באופן ספציפי וכך השובה יכול לעשות מה שהוא רוצה. ג'נטלמניות בשדה הקרב. כך רואים שהוא סומך עליו שהוא משחרר אותו ומקבל את 1000 הפרנק אחרי השחרור. Safe conduct- מסמכים שהתגלגלו לדרכון של היום, מסמכים שעוברים בין אצילים אם הם עוברים בשדה של אויב אחר שאומרים שהוא כבר שבוי. לרוב מכבדים את זה. האוניב של לב הארי מתרסקת ומצליח להגיע לחוף ואציל מקומי שנפגע ממנו תופס אותו למרות שזה בניגוד לכללים של צלבן חוזר ותובע סכום גדול של כופר. (רובין הוד- האח שלו סוחטים את האוכלוסייה לגייס כסף לשחרורו). הרקע הוא נכון- שבחזרה הדוכס מאוסטריה תופס אותו.