מעגל הקסמים: יותר בירוקרטיה- יותר סדר- יותר מסחר- יותר מיסים- יותר כסף – יותר בירוקרטיה וחוזר חלילה. מספיק ניתוק בשלב אחד וכל המעגל קורס. אם יש מעגל קסמים תוצאות מאוד גדולות יכולות להתקבל ממעשה ראשוני די מצומצם. המסר העיקרי- המלחמה היא לא תחום עצמאי נפרד מהחברה, הכלכלה והפוליטיקה. אם יש מקרה צריך לקחת בחשבון את הכול מסביב.
הדגמה של הרעיון הבסיסי- נושא שלא היה חשוב בימי הביניים אבל היום מאוד מרכזי- טרור שהיום משקיעים בו המון. לכאורה היה יותר פשוט לבצע פעולות טרור בימי הביניים מאשר היום ועולה השאלה מדוע לא היה טרור בימי הביניים?
טרור- זה לא מדיניות חוץ ממקרים קיצוניים לאף אחד אין מטרה מדינית לעשות טרור אלא לכל ארגון כזה יש מטרות מדיניות וזוהי פשוט הדרך. זה גם לא טקטיקה אלא אסטרטגיה שמבוססת על להפחיד ולהרגיז את האויב. המטרה לגרום לאויב להגיב בצורה שתשרת את המטרה של הארגון. פגיעה ישירה או עקיפה ביכולות הפעולה של האויב לדוגמה האסטרטגיה היפנית ב- 41 פרל-הרבור. יש לאמריקאים סל של יכולות שלאחר האירוע אין להם יכולות מסוימות. כאשר למלך בימי הביניים פולשים והוא נוהג באדמה כרוכה הוא פוגע ביכולת הפעולה של האויב- אספקה לחיילים ועוד. כל האסטרטגיות מבוססות על פגיעה ביכולות האויב וטרור הוא אסטרטגיה נדירה שלא פוגעת ביכולות האויב אלא פסיכולוגית וחברתית, בדרך כלל אסטרטגיה של החלשים ליצור בעיה סימבולית שהאויב ישתמש בכוח שלו לדברים אחרים ולא לפעול הארגון הטרור. הטרור אמור להרגיז, להפחיד או להוציא משיווי משקל כדי שהיריב ישתמש בכל כוחותיו כדי לשרת את מטרות הטרור. לדוגמה טרור באירופה או שמאל קיצוני באירופה, יפן ודרום אמריקה- ההיגיון של השמאל הקיצוני המרקסיסטי טען שהמערכת הקפיטליסטית הצליחה להעביר לרשותה את הפועלים על ידי הסתרת הדיכוי במערכת ולכן רוב האוכלוסייה לא רואים את זה ונופלים קורבן למזימה. על ידי פיגועי טרור כלפי ראשי המערכת הקפיטליסטית יוכלו לחשוף את הפרצוף האמתי שלהם וזה ידחוף את ההמון לראות את האמת ולהצטרף לשמאל הקיצוני אולם זה לא עבד להם כל כך. דוגמה נוספת היא אלג'יר וצרפת שבאמת השיגו את המטרות שלהם בסוף. מרכיב נוסף בטרור הוא מרכיב האלימות- הוא מאוד דומה לפעולות פרובוקטיביות אולם על ידי שימוש ישיר באלימות ולא משאיר את האלימות רק לצד השני (כמו בהפגנות השחורים בשנות החמישים בארה"ב). שאלת מפתח היא למה המדינה משתפת פעולה ומגיבה- הדרך הטובה ביותר היא להתעלם. ברוב המקרים הפגיעה היא אפסית המדינות לא מסוגלות לא להגיב מכיוון שהטרור פוגע באופן סמלי באחת הדברים הכי חשובים במדינה המודרנית- במונופול הכוח שלה בטריטוריה שלה. החשיבה הטרוריסטית היא תיאטרלית במהותה- מעט מאוד משאבים לפעולה תיאטרלית ראוותנית שהמדינה לא תוכל להתעלם. כך המדינה משתמשת בכוח שלה, מתוך תקווה שהיא תעשה זאת בצורה לא חכמה. צורה חכמה היא להפעיל כוח שקט. המדינה המודרנית בנויה על המונופול ועל ההבטחה לאזרחים לשמור על מונופול הכוח ולמנוע שימוש באלימות בטריטוריה או מחוץ לה על התושבים שלה כלפי האזרחים. ידי המדינה קשורות כי הציבור תובע שיעשו משהו. פעולה קטנה לא מספיקה – האזרחים רוצים משהו נראה לעין. זאת בניגוד לימי הביניים- אף מלך לא מבטיח הבטחה כזו ויש שימוש רחב באלימות ולכן טרור לא אפקטיבי בימי הביניים.כן יש אירועים בימי הביניים קטנים יחסית שיכולים לעשות רעש אבל זאת לא מגמה כללית. משהו שיכול לעורר תגובה רחבה היא נגיד פגיעה במלך אבל לארגון טרור אין יכולת כזו.
בימי הביניים מאוד מקובל להשתמש באסטרטגיה של אדמה כרוכה כי אין בחירות ומצד שני לא משתמשים בטרור כי יש המון אלימות שזה לא יזיז לאף אחד. היום רוב הממשלות לא ירשו לעצמם לנקוט באדמה כרוכה ומצד שני מאוד חשופים לאסטרטגיה של הטרור בגלל ההבטחה המודרנית.
הקונטקס המוסדי של ההיסטוריה הצבאית: כל תחום מחקר יש לו שלושה מעגלים: ליבה של תחום המחקר- התוכן, מה התכנים? היסטוריה/ כלכלה ועוד. יש מעגל מתודולוגיה- עיסוק בצבא אבל באמצעות איזה שיטות. המעגל האחרון להבין לא רק את התוכן ואת המתודולוגיה אלא להבין את הקונטקס המוסדי- המוסד דרכו לומדים את הנושא, מי מספק את הכסף למחקר הרבה פעמים המוסד מכתיב בצורה ישירה / עקיפה את התכנים והמתודולוגיה. היסטוריה צבאית נמצאת במצב מעניין- שלוש קוטקסטים שונים- שלושה מוסדות שונים.