אלכסנדר השני

אלכסנדר השני שביטל את חוק הצמיתות היה תלמיד של ז'וקובסקי. ז'וקובסקי כותב בלדה על SVETLANA כמעין תיקון לבלדה על LENORA מהבלדה של BURGER שמתה בסוף. היא גם בוכה על אהובה, אבל אצלה זה חלום, היא לא מתה. הוא כותב בלדה לודמילה שהופכת לבסיס של "רוסלאן ולודמילה" של פושקין.

THE BARD–מתחיל מהצל מתחת לעצים. שעת צהריים בקיץ, אבל יש משהו שקל לפספס ולא לראות; קבר של משורר. מעל הקבר על העץ תלוי זר, כמו של אפולו. זה משורר סנטימנטליסט, בעצם ז'וקובסקי מתאר את עצמו. פושקין רואה את ז'וקובסקי כמורה שלו. אחרי רוסלאן ולודמילה ז'וקובסקי נותן לפושקין דיוקן חתום שכתוב עליו "לתלמיד המנצח מהמורה שהפסיד". ז'וקובסקי התאהב בבת דודה שלו ולא התחתן, הרגיש זר בעולם.
המשורר עובר לעולם האחר, וזה רמז שאנחנו לא בתקופת הסנטימנטליזם.

LALLA RUK – ז'וקובסקי ראה את הנסיכה הרוסית בתחפשות של נסיכה אינדיאנית בנשף מסכות תחת השם הזה. נקרא את השיר ונבין שלא מדובר בשירה סנטימנטלית.נשף המסכות גרם לז'וקובסקי להרגיש את העולם אחרת. יש את מושג הגאון – אצל גתה מי שנותן את הגאונות זה מפיסטו, אבל אצל ז'וקובסקי זה מקושר ליופי, טוב ואמת. זו לא נשיות נצחית, זו השגחה עליונה שמבקרת לפעמים, ברגע של טוהר. פה חושך, EARTHLY SHADOW REALM ושם עולם של אור. האם זה אלוהים? לא.. שמש, כוכב, רוח, גאון… משהו בלתי מוחשי.

מוטיב רומנטי נוסף – ים. השוואה בין נפש האדם לים. לא יודעים בדיוק מה יש שם בפנים, זה עולם אחר. כשהגאון עוזב הוא משאיר סימן שהוא קיים בעולם, כך ז'וקובסקי מסיים- נשאר כוכב. אמרו עליו שהוא דתי מדי, שקט מדי, הסובייטים כתבו עליו שאינו פרוגרסיבי. היה זרם פסיכולוגי וזרם מזרחי (אולייב ואחרים שרצו לעשות מהפכה, למשל 1825).

מה זה רומנטיזם? מגיע מהמילה רומן, ז'אנר שהתפתח בתקופת הרומנטיזם. מה מתרחש בהיסטוריה של ארץ זו או אחרת ועם זה או אחר? תגלית התקופה – יש לכל עם היסטוריה משלו. זה הניע פולקלור, אסיפת פולקלור, יצירת היסטוריה.. יש גם תחושה פסיכולוגית שעוטפת את ההתייחסות להיסטוריה, לארץ ולאנשים. יש אהבה לא רק לארץ שלך. HERDER – כל מדינה פורטת על המיתר שלה, אבל אנחנו שומעים את נבל העולם. מוזיקה – האומנות הכי רומנטית. גוגול ברוסיה למשל, כותבים על חשיבות המוזיקה. לרומנטיזם יש שלבים; פרה-רומנטיזם בגרמניה, רומנטיזם באנגליה, אח"כ שוב בגרמניה ובצרפת ולאחר כמה זמן גם ברוסיה.

למה היה שינוי כזה ברגישות האנשים? היה קלאסיציזם מסודר, למה פתאום יש בלאגן, ריבוי עולמות, וכו'. הכל נובע מהמהפכה הצרפתית 1789. יום בהיר הרגו את המלך ושינו את הסדר הטבעי של הקלאסיציזם. אין ביירון בלי הפולחן של נפולאון, הדיוקן הרומנטי של DAVID – העולם שלנו והעולם שנפולאון רוצה להגיע אליו – השמיים.

האינדיבידואליזם הרומנטי גם חשוב – בלי האדם שיכול לשנות את העולם אין רומנטיזם. הגיבור הרומנטי הוא בתנאים מיוחדים. להיות רך לב וטהור נפש, להיות אינדיבידואליסט. הקבר של אותו גיבור על אם הדרך, מזכיר לנו את קיומו. אנשים מגיעים ורואים סרקופג רומי שכתוב עליו "גם אני נולדתי בארקדיה". המשורר שונה מכולם. הרומנטיזם מתאפיין גם באכזבה מהקלאסיציזם; אמרתם שהעולם בנוי לפי חוקים של ניוטון, שהכל מובן וברור ושרק צריך לפתח את המדע כדי להבין את סודות הטבע. אבל הנה, תראו, יש לאומים שנשארו בלי בית. WELTSCHMERZ, הכאב העולמי.

התקופה הזו עד 1825 מרד הדקמבריסטים.

מבוא לשירה הרוסית – 5 14.12.16 (21.12.16 לא היה שיעור)

דרך בחורף/ת.שלונסקי зимняядорога:

פושקין כותב בצורה מגוונת וישנם אפשרויות מאוד מגוונות לפרשנות של הטקסטים שלו. פעם ראשונה שפושקין "מצייר" את הנוף בשירה הרוסית.

1) התרגום:הגיבור, מתגנב (פרביטצא) והירח בוקע על שדות אבלים.

המקור הרוסי: הלבנה שופכת את אורה. הלבנה מטפטפת את אורה על הקרקע (אור ענוג/עצוב- בודדה).

הגיבור הלירי רואה את הירח מטפטף אורו בעצב. אנו יכולים לראות את המתרחש עם הלבנה כאשר אנו בתנועה. מדובר באשליה אופטית – מי שנוסע וכמה שיותר יש לו הרגשה שהוא עומד במקום והחוץ מטשטש. [זו הפעם הראשונה שבה מתוארת החוויה של הגיבור הלירי מול הטבע, נ.מבטו כל הזמן משתנה].

2) הגיבור נמצא בתוך הכרכרה, הכל משעמם לו והכל חד גוני. הכל משמעם לו כי הוא רוצה להגיע לנינה (שם רומנטי נפוץ ברוסיה). הכל מחוויר מול תמונת אהובתו בראשו.

3) הוא מקשיב לשיריו של העגלון. או שהנפש זקוקה ל"מחיע" ולריקוד או שאו שומע קול של יגון. (הגיבור אריסטוקרטי).

4) יורדים עם הגיבור לחושך ללא גבולות. אבני הדרך היחידם שמנצנצים – מכיוון וזו דרכו אל אהובתו.

5) יגונים ועצב… מחר אהיה עם נינה . הוא רוצה לשבת במקום אחד, סטטי, ולצפות באהובתו. להיות רק הם לבד.