רוסיה היא לא אותה רוסיה שאנחנו מכירים. היא אסופה של שטחים השייכים לנסיכים שונים. איוון האיום איחד את הכל והכריז על עצמו כצאר. רוסיה היא ארץ ענקית כבר אז, מכיוון שאיוון האיום הוסיף לה את קזאן, אסטרחאן, סיביר. השירה עוד לא מופיעה, אבל מופיע משהו שלא היה קודם- מרכיב רומנטי. לפי כן, אם תרגמו לשפה הרוסית משהו עם סיפור אהבה, הוא קוצץ. פתאום התחילו להופיע סיפורים רומנטיים. מאה ה-17 יש בעיה. בעקבות רצון של הצאר אלכסיי לשנות דברים ולהתאימם לעולם הלטיני הובילה מרידה של ישני האמונה (STAROVERY). לאחר מכן הגיע פטר הגדול, שאמרו עליו שהוא אנטי-כרייסט ולכן הוא רצה לשנות את פניה של רוסיה. החל מהתקופה הזו אנחנו נתחיל לדבר על השירה החילונית. פטר הגדול היה זקוק לתומכים שיתמכו במרד שלו במוסקבה, בדת הישנה ובדרכים הישנות. פטר בעצמו מאוד הושפע ע"י אנשים מפולין שלימדו באקדמיה האוקראינית, שהביאו את השיטה הראשונה לאיך ניתן לבנות על הנייר את הצורה הגרפית הזאת. מדובר במערכת סילבית שמבוססת על מס' הברות. בכל שורה צריך להיות אותו מס' הברות. מפולין הגיע פאופן פרופוקוביץ', שהיה איש מאוד מלומד ורב לשוני, למד באיטליה וידע איך לכתוב שירים. הנושאים של השירים שלו היו פוליטיים- זו הייתה שירה מגוייסת ע"י פטר הגדול. באחד משיריו הוא כותב שלא כדאי לפקיד לעמוד יותר מדי בכנסייה (מכיוון שיש לו עבודה). בתקופתו של פטר הגדול החלו גם השירים הליריים, מכיוון שאנשים החלו להגיע לחו"ל, ללמוד שפות ותרבויות שונות.
- אנטיוך קנטימיר- היה נסיך של מולדובה, איש מאוד משכיל. אביו היה אני-תורכי ופרו-רוסי, לכן לאחר שהוא למד באירופה הוא נשלח לפטר הגדול. השתמר בהיסטוריה הן כמשורר והן כשגרירה של רוסיה במדינות אירופאיות. שיריו היו סאטיריים בעיקר.
- ואסיליי טרידיאקובסקי- אחד מהנשלחים ללמוד באירופה. הוא חזר לרוסיה, והיה קצת בעייתי כמשורר, אבל כתיאורטיקן של שירה הוא היה מאוד חשוב. כתב את הספר הראשון על איך לכתוב שירה רוסית. הוא ביסס אותו על ספר צרפתי מאותה תקופה.
- אלכסנדר סומרוקוב- כתב דברים תיאורטיים חשובים מאוד בנוגע לשירה והיה גם מחזאי.
- מיכאל לומנוסוב- בניגוד לשאר, הוא לא שייך למעמד הגבוה. הוא היה בנו של דייג, כנראה לא עני, אבל בכל זאת! הם גרו בצפון רוסיה- ארחנגלסק. הוא הגיע משם ישירות לסנקט פטרבורג כדי ללמוד. זה היה רצון שלו, ללמוד. הוא היה פיזיקאי גדול, אסטרונום גדול (גילה את האטמוספרה בונוס), מהנדס, מדע זכוכית והמציא מחדש את הפסיפס, מתמטיקאי, פילוסוף, משורר ותאורטיקן של השירה הרוסית. למד בגרמניה. נולד ב-1708 ונפטר ב-1765. לומונוסוב מביא לרוסיה מערכת פואטית אחרת, לפני כן הייתה המערכת הסילבית שהתבססה על מס' הברות. יש מערכת טונית שמבוססת על מס' התאמות. ויש מערכת סילבו-טונית, שמבוססת על אותו מס' ההטעמות ומס' ההברות באותה שורה. יש שורה וצריך להיות לכל השורות אותו מס' הברות ואותו מס' הטעמות. המערכת הזו הייתה נפוצה בשירה הגרמנית, לשירה הרוסית זה היה מאוד מוזר. הסגנון הגבוה היה שמור למעמד הגבוה, אירועים היסטוריים שקורים. הרבה הברות והטעמות. הסגנון הבינוני צריך להיות משהו באמצע, אלגיה למשל. לומונוסוב הוא מי שכותב הרבה, למשל אם אנחנו עוברים לומונוסוב רואה בטבע את היד של אלוהים. הוא כתב שהמדע חשוב לנו כדי להגיע לסוד שיש במקום הגבוה בשמיים. כותב על הזוהר הצפוני שהוא ראה הרבה בילדותו. בבית הראשון יש תדהמה, הרבה את הצליל "ז". למרות שאנחנו רואים שמדובר בשירה חילונית, אנחנו כל הזמן מרגישים את המסורת החילונית בתוך השיר. גם אם נקרא את כתבי יוחנן מדמשק, נראה שגם הוא כותב עד כמה חשוב ללמוד כדי להבין מה אלוהים נותן לנו כמתנה וכעונש. לשיעור הבא: לקרוא את הסילבוס- יצירות וחומר תיאורטי (יצירות בעדיפות).