פושקין היה בן עידן הנאורות, כתיבת אודה ב-1817 לא היה עניין יוצא דופן.נבחן יצירה מאד מעניינת – רומן בחרוזים. דיברנו על צורת הסטנצה שהרומן כתוב בסונטות. פושקין מראה לנו מגוון אפשרויות איך לשחק עם סונטה כדי שתהיה לנו תחושה שהוא יכול להשתמש בהמון שורות, אבל זו רק אשליה – כי הצורה נוקשה וקשוחה. מה פושקין רוצה לומר?
נטייה לכתוב היסטוריה של רוסיה בתקופת אלכסנדר ה-I וניקולאי ה-I, תקופה קשה, תקופת הריאקציה בה הצנזורה פעלה בצורה מאד חזקה. כבר בשנות ה-20 וה-30 פושקין הרגיש צורך למצוא דרך לומר את מה שהוא חייב לומר על ההיסטוריה של רוסיה. הוא כותב לחברו שהוא מרגיש צורך לכתוב את ההיסטוריה של פיוטר הגדול וקיבל אישור לעבוד בארכיונים מניקולאי. יותר מזה הוא סבור שהגיע הזמן לכתוב את ההיסטוריה של אלכסנדר ה-I בסגנונו של קורבסקי, מצביא שהגדיל את שטח האימפרייה פי 3 אבל הצאר איוואן האיום היה אכזרי וקשה שבתקופתו המשטרה החשאית פעלה בדומה לזו של ניקולאי הראשון. קורבסקי ניסה לברוח מהחצר כי לא הסכים עם הפוליטיקה, הגיע לפולין ומשם כתב לאיוואן הרביעי מכתבים. הסגנון של קורבסקי מאד מעניין – איש משכיל, מתורבת, שנמצא בשיא הזעם. משם הוא מרגיש בנוח לייעץ, להעביר ביקורת על פושקין, ממשלו ומנהיגותו.
פושקין רצה לכתוב רומן בחרוזים המחולק ל-3 חלקים כשבכל חלק 3 פרקים. מה יש כעת? 8 חלקים וקטעים ממסעו של אונייגין בו הוא אולי משחזר את הסיור שלו מהגלות הדרומית (צפון קווקז, קרים, מולדביה, אודסה). יש תחרות בין פושקין ליבגני.
אונייגין לא התחתן עם טטיאנה או עם אף אחת וגם לא מת, איזה רומן זה? נבוקוב חושב שהיצירה לא שלמה ובוקובסקי חושב שכן כי יש את מסעו של אונייגין. כשאונייגין מגיע לפטרבורג ופוגש את טטיאנה ומתאהב בה, האם זה אותו אונייגין שהיה בהתחלה או אחד אחר, אחרי שהרג את חברו בדו קרב? המסע חשוב להבנת הדמות של אונייגין. פושקין מזכיר את המקומות שניתן היה להיפגש בהם עם אנשים מוגלים שנענשו. אנשים שהשתתפו במרד הדיקבריסטים. אולי כך יואצ אונייגין מדמותו בתחילת הרומן. מורוזוב מצא בארכיון פיענוח ל-14 בתים בכתב סתרים בהם מתוארות כל דמויות מרד הדקבריסטים.
פושקין כראשון בין מסורת של סופרים (בלזאק, פלובר, קירוז') שנותן סוף פתוח שכזה. זה לא היה נהוג בכלל בתקופה. למה פושקין לא כותב במלים את שם הפרק? אלא נותן מספרים רומיים? זו פאוזה, עצירה לאוויר. ניתן להבין מה בדיוק המשורר רוצה לומר לנו. מה הוא רוצה שנחשוב? הקורא משתתף ברומן בחרוזים. זה היה משהו די חדש. יש ממש "פראבאסיס". שבירת הקיר הרביעי כמו בדרמה ובתיאטרון. בבית הרביעי – למי פונה המחבר? "מיודעי רוסלאן ולודמילה". הוא פונה לקוראים של הפואמה הראשונה שלו. ביוון העתיקה, במיוחד בקומדיות אבל גם בטרגדיות הייתה צורה של פראבאסיס, פנייה ישירה לצופים PARABASIS. ניתן היה לדבר כך על טעויות של הדמויות, לספר על המ שמתרחש במקום אחר, לבקר דמויות בהצגה… הקהל הגיב בצחוק, בזעם…. זה היה מקובל בז'אנר. זה מה שעושה פושקין, כולנו משתתפים במתרחש באונייגין. הסופרים הרוסים כמו טולסטי אהבו את החופשיות ואת הסוף הפתוח, למשל אנה קארנינה – סוג של סוף פתוח.
היו שמות שונים ליצירה – הרומן החופשי למשל. הוא לא ממש יודע מה ייקהר לגיבורים, הוא כותב את הרומן המון זמן, הדמויות כמעט חיות. איך ניתן להבין את אונייגין עצמו? למה כולם מדברים עליו? למה צ'ייקובסקי כתב עליו אופרה? טטיאנה כאידיאל האישה הרוסית. אונייגין – איש מערב כפי שחושב דוסטוייבסקי? איש שהורס את כל הנקרה בדרכו? SCHLEGEL כתב שהפאראבאסיס ההוא לב הרומן בחרוזים. בייבגני אונייגין עצמו רואים שני אנשים, אחד פועל בסביבה (פטרבורג, בכפר) והשני כל הזמן מנתח את כל מה שהראשון עושה בסביבה. ככה מייצרים רפלקציה ברומן. כל הזמן יש דמות המחבר שעוקבת אחרי הגיבור. אם הגיבור לא מנתח את עצמו – המחבר כן. למשל בפרק הראשון המחבר נכנס לפני אונייגין לתיאטרון ואז נכנס אונייגין ומשתעמם. למה יש כזה שוני בין השניים? נתייחס לזה.
פרק כ"ד – תיאור חדר העבודה של אונייגין. מלא ענבר, חרסינה, בדולח, ברונזה. כל זה במקום לומר בושם בבדולח, אגרטל מחרסינה… זו מטונימיה, זה סוג של טרופ. זה היה אופייני מאד לתיאור אישה בספרות בעבר. איך אונייגין יוצא מחדר העבודה? כמו ונוס קלת רוח. רוסו היה נגד טואלטיה והתייפיפות גברית כזו בפומבי. אין כתבי יד, אין שום דבר גברי. יש משהו טרנסג'נדרי.
מה עושה אונייגין בחדר העבודה? מסתכל בראי. זה חשוב לצ'דאייב ואחרים, לטולסטוי הצעיר.. הוא עושה קונסטרוקציה. רוצה לא להיות מי דהוא, אלא הדמות שהוא תכנן עבור עצמו לפי מה שקרה ויודע מהחינוך, לפי מה שרואה במגזינים.הוא רוצה להיות דנדי כמו ברימל, ביירון.. זה לא הוגה דעות צעיר ופילוסוף. זו רק צורה שמחפשת רק להיות כמו נרקיסוס. חייב להיכנס לתיאטרון באיחור, לא אוהב מוזיקה ובלט אבל נהנה להיכנס, רוצה רק את ההכי יפה והכי טוב שיש להנות ממנו בפטרבורג. כל מה שהומצא בפריז או בלונדון נעשה רק עבור אונייגין. הכל מהיר, כמו כוכב לכת.