מגזין בידור ופנאי

כל הנושאי הבידור והפנאי החמים ביותר בארץ ובעולם

יבגני אונייגין

תוכן עניינים

רומן בחרוזים – יבגני אונייגין.

היצירה המרכזית של פושקין. הוא החל אותה ב-1823 בגלותו הדרומית בקישינב. פושקין בגלות 3 שנים, עונש קיבל בגלל שירי החירות שלו, העיז לצאת נגד השלטון – עונש מאלכסנדר ה- I שאיפשר לו חינוך טוב בליצאום. הוא בגלות בגיל 21, מה שחשוב לו חוץ מהחירות והאהבה –לחשוב על גורלה של רוסיה. הוא עובר משבר רוחני מפני שהוא לא מאמין יותר באפשרות של אדם אחד לעשות משהו ישירות נגד המדינה. למה ב-1823? זו שנה של כמה מהפכות באירופה – יוון (ביירון נסע לשם ומת), נאפולי… כבשו ודיכאו את המרידות. פושקין כתב כמה שירים חשוב; דמון, האיש שזורע זרעי חירות לבד… העמים עפ"י פושקין לא מתנגדים לשום דבר ורק מסכימים עם מה שיש. יבגני אונייגין הוא תשובה למה שמתרחש בעולם וברוסיה. יבגני אונייגין נכתב עד 1830. 1831 – כותב "מכתבו של אונייגין", 1833 – רומן בחרוזים יוצא לאור. פושקין פירסם את הפרקים בהמשכים, כפי שהיה מקובל באותה התקופה. כבר היו קוראים שעקבו. פושקין נולד 1799 ומת 1837. כלומר הוא בשיא פריחתו. למה ניתן להשוות? פאוסט שגתה עובד עליו ב-1793-1794. גתה מסיים ב-1831. כל ימי חייו גתה שכתב המון דברים אחרים הירהר בגיבור פאוסט.

יבגני אונייגין הוא אחד מהגיבורים הראשיים של פושקין. במה ייחודו? רומן בחרוזים. "שוני שטני", למה? הרבה חוקרים ניסו להבין למה פושקין מגדיר את הז'אנר כ"רומן בחרוזים". זו יצירה לירית, בחרוזים, שקשה להבין את האלמנט הראשי (יבגני אונייגין) בלעדיה. האניגמטיות של יבגני אונייגין קשורה בז'אנר הרומן.

טניינוב, מהפורמליסטים הרוסים, שאל את עצמו מה היחס בין הפרוזה לשירה בייבגני אונייגין. צריך להתייחס למה שהיה בשירה הרוסית לפני שפושקין התחיל לכתוב את אונייגין; היחס בין הפרוזה לשירה היה הדוק. הייתה מסורת רטורית חשובה במאה ה-18. לומנוסוב, סומרוקוב, דרז'בין מתייחסים לזה (ז'אנר האודה). קישוטים וטריקים רטוריים שמשתמשים בהם כדי ליצור את פיוטר/יקטרינה/הזוהר הצפוני באודה. אבל כל אלה ואפילו קרמזין של הסנטימנטליזם (וגם פושקין) כמעט תמיד כתבו תוכניות לשירים בפרוזה.

מה היא רטוריקה? קודם כל מדע איך לשאת נאום. יש לשון פיגורטיבית, יש דברים שמשתמשים בהם בנאומים כדי לכבוש קהל. קודם פרוייקט, אחר כך שיר. זה אמנם לא שיר לירי קטן, אבל זו הדרך. מדובר בפואמות, בכל מיני רעיונות שצריך לרשום כדי שלא ייעלמו.השוני הוא בהתכוונות. השירה מכוונת לצליל, לפונטיקה. הסמנטיקה יכולה להיות חשובה, אבל זה מפריע לקומפלקסים פונטיים.

"על מה אנה קארנינה?" כדי לספר לכם, אני אצטרך לכתוב את הרומן שלי מחדש. זו קריסטליזציה באמצעות רומן בפרוזה. טולסטוי כמחבר לא יכול להסביר במה מדובר כי הכל חתיכה אחת שלמה של משמעות.

בפרוזה צריך לעשות מאמץ לנקות את הלשון הפיגורטיבית כדי להבין. פרוזה ושירה הם דברים שונים לחלוטין. העניין הדדיקטי (לזכור שירה/פרוזה) לא היה כל כך חשוב לפושקין מההתחלה. הוא רצה לייצר דמות של האדם העכשווי, אבל לא בפרוזה, למרות שהוא יודע לכתוב פרוזה ודרמה (בוריס גודונוב). מישהו כתב רומן בחרוזים לפני פושקין? כן. המאה ה-12 – בשירה הצרפתית LE ROMAN DE LA ROSE. רומן על רוזה. נרקסיסט שראה דמות שושנה במעיין ולא רק את דמותו.

לז'אנר של רומן בחרוזים יש שם; ROMAUNT. סיפור אהבה בחרוזים. פושקין רצה למצוא דרך לסיפור סיפור אהבה של אריסטוקרט רוסי מ-1819 ועד 1825. מה הצורה? סטנצה, בית. אונייגינסטיה סטרצה.

יש תחושת קלילות. פושקין משחק עם הקורא, היופי הוא בצורה מכובדת ומיושנת; סונטה. 14 שורות. זו אותה צורה של שייקספיר ופטרראכה. יש שוני בין שייקספיר לפטרראכה, אצל שייקספיר היה חשוב ליצור קשר בחריזה בין כל השורות. תחושה של מחשבה אחת שמתרחשת בסטנצה. אצל פושקין – חריזה תלויה במה שפושקין רוצה לומר. AbAb, CCdd, EffE, gg

אות גדולה – הטעמה בהתחלה

השורה הראשונה – פראפרזה על קרילוב שכתב על חמור מן המהדרין. כלומר, איש לא ממש חכם אבל חשוב. חרוז מסורג

אחר כך – חרוז צמוד.

לפי הצורה יש שירה, לפי התוכן יש פרוזה.