מגזין בידור ופנאי

כל הנושאי הבידור והפנאי החמים ביותר בארץ ובעולם

האתוס הפרוטסטנטי והצמיחה הכלכלית

תוכן עניינים

 

ובר טען בספרו כי המדינות הפרוטסטנטיות עשירות יותר לעומת המדינות הקתוליות. טענה זו נבדקה אמפירית והוא הסביר אותה על ידי מאפייני הדת הפרוטסטנטית שמעודדת חסכנות וחריצות.

כותבי מאמר זה טוענים כי העושר של הפרוטסטנטים אינו נובע ממאפיינים כאלה או אחרים של הדת, אלא מסיבה אחת פשוטה: הון אנושי גבוה יותר. זאת כיוון שהדת הפרוטסטנטית דורשת ממאמיניה לקרוא את התנ"ך בעצמם, מה שגרם לרמת השכלה גבוהה יותר. זאת להבדיל מהקתולים, שאינם צריכים לקרוא לבד אלא מקשיבים לדברי הכומר.

מה שהוריד עוד יותר את מחיר הקריאה בתנ"ך, זה התרגום שלו מלטינית לשפות המדוברות בארצות בהן ישבו הפרוטסטנטים. בהקשר זה ניתן לציין את תרגום התנ"ך לאנגלית בתקופת הסטיוארטים, שהעלה את רמת ההשכלה של הציבור באנגליה.

בגרף המציג קשר בין פרוטסטנטיות לתוצר לנפש (1900), נראית שונות רבה, ויש קשר חלש. לעומת זאת קשר בין פרוטסטנטיות להשכלה הוא חזק הרבה יותר. כלומר, ההשכלה היא המשתנה המתווך בין הפרוטסטנטיות לצמיחה הכלכלית.

כיוון שיכולים להיות משתנים מסבירים רבים אחרים פרט להשכלה, על מנת להוכיח את הטענה במאמר, יש לבחון מקרה של מדינה מעורבת אחת, בה יש תושבים קתולים ותושבים פרוטסטנטים. במדינה אחת יש לנו מוסדות זהים ותנאים גיאוגרפיים זהים וכך יש לנו בקרה על משתנים רבים. המדינה שנבחרה לצורך זה היא פרוסיה במאה ה-19 לאחר האיחוד שלה.

כותבי המאמר אוספים נתונים רבים ממפקדי האוכלוסין של התקופה: הכנסה ממס לנפש, הכנסה לפי עיסוקים שונים, אחוזי הפרוטסטנטים והקתולים ומשתנה מרכזי שהוא המרחק מויטנברג, משם לותר החל להפיץ את הפרוטסטנטיות. כמו כן הם משתמשים במשתני בקרה רבים.

המאמר מדגים שאחוז הפרוטסטנטים הוא פונקציה של המרחק מויטנברג. על הכותבים לשלול שיש סלקציה על בסיס משתנה אחר שהוא לא מרחק גיאוגרפי.

הכותבים עורכים רגרסיה בשלושה שלבים:

תחילה מראים קשר מובהק בין אחוז הפרוטסטנטים לאחוז יודעי הקרוא וכתוב בפרוסיה. המובהקות נשארת גם כשמוסיפים משתני בקרה רבים.

בשלב הראשון, רואים שיש מתאם שלילי בין המרחק מויטנברג לאחוז הפרוטסטנטים באוכלוסייה. בשלב השני, נבחן הקשר בין אחוז הפרוטסטנטים (אך לא האמיתי מהנתונים, אלא כפי שהרגרסיה הראשונה מנבאת) לאחוז יודעי קרוא וכתוב. בהמשך הכותבים רוצים להראות שויטנברג אינה מתואמת עם שום משתנה כלכלי אחר שיכול להיות משתנה מתערב, ואכן מראים זאת. המרחק מויטנברג הוא אכן אקסוגני ואינו קשור לשום משתנה היכול להסביר צמיחה כלכלית, פרט לעובדה שלותר הגיע מויטנברג.

לאחר מכן, הכותבים מבצעים את הרגרסיה של ובר ומראים שיש קשר מובהק בין פרוטסטנטיות להשכלה, אם כי לא חזק במיוחד. לאחר שמכניסים לרגרסיה זו את אחוז המשכילים (משתנה של הון אנושי), אנו מקבלים קשר מובהק בין הון אנושי לבין צמיחה ואילו הקשר בין הפרוטסטנטיות לצמיחה נעלם לחלוטין. בשלב השלישי מבצעים רגרסיה של אחוז המשכילים על הכנסה.

המסקנה מכל זה, היא שהמרחק מויטנברג השפיע על ההכנסה. אם כך, הגורם להצלחה של הפרוטסטנטים היא ההון האנושי הגבוה שלהם.

צמיחה לא אירופאית: האסלאם

המאמר מנסה להסביר את שקיעתו של האסלאם בשלהי ימי הביניים. גם היום מדינות אלו מתקשות לצמוח כלכלית. ההסבר שקוראן מציע: חוקי הירושה של האסלאם.

בתקופה של תור הזהב האסלאמי הכלכלה מאופיינת היעדר פירמות, שותפויות עסקיות על בסיס המשפחה ובחוזים המזכירים את חוזה הקומנדה. בחוזים אלו המחירים היו נקובים במטבע. אחת הטענות היא שהמוסלמים ירשו מהרומים ומהביזנטים את החוזים המוחשיים ואין להם תפיסה מופשטת של כלכלה – ברגע ששותף מת, החוזה מתפרק. לעומתם אירופה המציאה את החברה הווירטואלית, שהיא ישות משפטית ללא תלות בבני אנוש שהקימו אותה. בעולם מוסלמי היעדר החברות הגביל צמיחה בקנה מידה גדול. חוקי הירושה הגבילו את התמריץ לנסות ולשנות את המגבלות הנ"ל.

לפי חוקי הירושה המוסלמים, לא ניתן לבחור את היורשים, אלא יש להעביר את הרכוש לכל המשפחה המורחבת. לכן, כשמישהו נפטר ההון שלו מתפזר בין פרטים רבים במשפחה מורחבת ולא ניתן לצבור הון בחברה כזו. הדרך לעקוף זאת היא דרך צוואת הכסף לווקף – מוסד דתי. במקרה כזה, הכסף לא מושקע בפיתוח כלכלי. קשה לצבור עושר לאורך זמן, גם כי לאנשים עשירים היו משפחות מורחבות גדולות יותר.

זוסמן מציין כי הסיפור הזה הוא פשוט מידי ורב הנסתר על הגלוי בנושא הזה.