בהתפתחות השירה המטאפיזית ניגע במשורר נוסף; אפאנסי (שנשין) פט. פט – שם משפחה גרמני. 1820-1892. יותר צעיר מטיוצ'ב ומבוגר ב-3 שנים מלרמנטוב. אמא שלו הייתה גרמניה, אביו לקח אישה פרוטסטנטית ולא היה ממש ברור אם הם התחתנו. הוא נאבק לקבל את שם המשפחה שנשין. פט לפי הדיוקן של רפין לא איש רוסי. האשימו אותו ואת אמו שהיו יהודים.
השיר "בליל על ערמת שחט" – גיבור לירי בגוף ראשון, תיאור טבע ולילה. מה השוני? ערימת השחת זה דימוי חשוב –רואים אותן אצל מונה. זה מאד מאד חשוב, יש לו תיאור של ערימות שחת בעונות וימים משתנים! ולפני זה – ירונימוס בוש. זה סמל של הבל הבלים, ואניטאס. שחת – הכל באוויר. צריך לכסות או לתת צורה כי אחרת זה יתפזר. פט בגבול בין העולמות, מעל האדמה אבל שוכב על סמל הבל ההבלים. אדם רגיל, פשוט, נורמלי. שוכב על השחת ורואה מקהלת כוכבים. אם יש מקהלה הוא לא רק רואה אלא גם שומע את השיר.
מזכיר לנו אולי את פושקין – הנביא? אדם הולך בשממה ונגלה אליו כל העולם? לא, זה לא אדם שרוצה ללכת לספר לכל העמים. זה מישהו שהחוש הלירי-פילוסופי שלו נפתח בפנים והוא לא מרגיש שוכב, אלא מוחזק באגרוף של ענק התהום, טס במצולות אופל.. זו לא אותה ערימת שחת! הוא מרגיש כמו האדם שרואה הכל מההתחלה לראשונה וחייב לתת שמות. הוא מרגיש שהוא טובע בעומק. זו תחושה מאד מודרנית. בודלר 1856 פירסם ספר FLEUR DU MAL, אנחנו בתקופת המודרנה והחידושים. פט מחשד את גישתנו לעולם. הוא לא נראה כמו פילוסוף, אבל הוא כזה. תירגם לרוסית את כתבי שופנהאור.
נעבור לשיר לחש, נשימה שוקטת. מה מיוחד בשיר? דיברנו על מונה כמייסד זרם אימפרסיוניסטי. אין פעלים בשיר. יש רק נתינת שמות לאובייקטים, זה לא בדיוק פונטיליזם, אבל זה כמו מכחול וקנבס. זה שיר על זריחה = פגישה. לפני הזריחה. זה לא בדיוק שיר רומנטי. יש את סמל האהבה – שושנה אדומה. אימפרסיוניזם לא אומר שאין עומק, להיפך. לראות את העולם בצורה אחרת לחלוטין.
האשימו את הכותבים שהם כתבו כדי לעסוק באומנות טהורה, לא ניסו לראות מה קורה לאדם ועם הרוסים. מה עם הצמיתים? עד 1861. זרם חברתי יותר – ניקראסוב בראשו. אבא שלו היה עשיר, אבל לא רצה לתת לו כסף ללימודי אונ'. הוא רצה ללמוד היסטוריה וספרות ואבא שלו לא חשב שזה מה שצריך. הגיע לפטרבורג והיה צריך לפרנס את עצמו, אפילו לא היה לו כסף לאוכל. גם עד מהפכת אוקטובר 1917 שמו לחם על השולחנותבבתי מרזח וזה מה שהוא היה אוכל. הוא כתב שירה על גורל העם הרוסי. הוא כתב שירה חברתית. שירתו השפיעה דל דוסטוייבסקי ועל טולסטוי, אבל גם על אלכסנדר בלוק.
עוברים לתקופה אחרת שמתחילה באזור 1880-1890, לא רק בשירה אלא גם בפרוזה ובאומנות – תור הכסף. תור הזהב זה פושקין-לרמנטוב-פט-בורטינסקי. זהב – שמש, כסף – ירח. כסף – נשק נגד יצורים רעים. למשל איך עושים מים קדושים? מטבילים במים צלב כסף. לכסף יש תכונות אנטיספטיות.
1892 –מירישקובסקי. על מקורות הידרדרות ועל זרמים חדשים בספרות הרוסית החדשה. הוא הכריז שצריך לבנות ספרות ובוודאי שירה על בסיס אחר. SOBORNOST – מהמילה SOBOR, כנסייה, התאחדות. זה היה חשוב לפילוסופים של תור הכסף. בולגקוב, פילוסופוב, שסטוב… חשבו שצריך לשנות את הבסיס לחיי רוסיה, חשבו שמאז 1861 ועד ימיהם הכל התפרק. צריך לשנות את המצבהספרותי/פילוסופי/לירי. מה מקשר בין אנשים? דת. עניין הדת חשוב להבנת התפתחות השירה.
1894 – בריוסוב, משורר וסופר התחיל לפרסם את שיריו. 1894 פירסם קובץ בשם "סימבוליסטים רוסים". השם קיים. הציור של בריוסוב מתאר אדם שונה ממה שראינו עד כה בפורטרטים; הוא איתנו ולא איתנו, על רקע אבסטרקטי של תור אנשים מטפסים. דומה לפרסקו בקפלה הסיסטינית; משוררים, אנשי מדע ופילוסופים של יוון העתיקה. זה ז'אנר הפרגמנט. מעל ראשו של בריוסוב יש משהו כחול, כמו תיאור נפש או קרינה שהוא מפזר. למשל בלמונט; "נהיה כמו שמש". התנוחה – הוא מעופף, איתנו וגם לא. איבאנוב. דיאגליב – מייסד הבלט הרוסי החדש. צריך לקשר את כל אותם אנשים צעירים למקומות מסוימים; למשל הבאשניה, המגדל של איבאנוב. כל המשוררים ואנשי הרוח והאומנות היו באים לדירתו. במוסקבה הייתה דירה בשם ארגו, כמו הסירה של יאסון. משוררים כמו ביילי ראו בעצמם ארגונאוטים המחפשים אופקים חדשים לשירה. אנה אחמטובה קראה משיריה בדירה הזו. בלוק קרא משיריו, למשל NE ZNAKOMKA וכמובן מיכאל קוזמין שיושב כמו פאוסט ומהרהר ללא מפיסטו. הדגש- משהו לא רגיל, יוצא מן הכלל.
אלכסנדר בלוק הוא הסמל של כל התקופה הסימבוליסטית. אצל בלוק, אולי לראשונה ברוסיה מאז פושקין, יש הלימה בין השירה למראה החיצוני. מנדלשטם ואחמטובה ציינו כל הזמן את העניין שעברו מאה שנה מאז פושקין, הם צאצאיו 100 שנה אחרי. הגיבור הלירי והמשורר בשירתו של בלוק זהים.