מגזין בידור ופנאי

כל הנושאי הבידור והפנאי החמים ביותר בארץ ובעולם

שירה רוסית

תוכן עניינים

באותה התקופה של פיוטר הגדול וקצת לפני מתחילה שירה לירית. אנשים החלו לנסוע מחוץ לרוסיה וללמוד שפות. הייתה השפעה של יצירה מחו"ל, למשל שירי אהבה או מכתבי אהבה שנועדו לחיזור. במקביל לשירה האידיאולוגית. אצל פיוטר הגדול יש אנשים שיודעים לכתוב שירה אידיאולוגית ולירית; אנטיוך קנטמיר, נסיך מולדובה, משכיל, אביו התנגד לטורקיה ובעד רוסיה ושלח את בנו לפיוטר. היה שגריר בלונדון ופריז שכתב סאטירות כמו קיקרו. וסילי טרידיאקובסקי, מהאנשים שפיוטר שלח ללמוד באירופה, חזר כמשורר בעייתי ותיאורטיקן שירה חשוב. כתב ספר ראשון "איך לכתוב שירה ברוסית", מבוסס על ספר צרפת פופולארי. תקופת הקלאסיציזם, "על אומנות השירה". אלכסנדר סומרוקוב, מחזאי, כתב על תיאוריות השירה. מיכאיל לומנוסוב, בן המעמד הבינוני, בן של דייג לא פשוט מדי. גר בארכאנגלס, נסע בעגלה לפטרבורג ללמוד פיזיקה (היה פיזקאי גדול), אסטרונומיה, מהנדס, זכוכית, מתמטיקה, פילוסופיה, התכתב עם גדולי התקופה, משורר ותיאורטיקן של השירה הרוסית. מייסד הקלאסיציזם והנאורות הרוסית. 1708-1765.

הייתה מערכת סילאבית מבוססת על הברות, מערכת טונית מבוססת על הטעמות, סילבו-טוניתמשלבת בין השניים. אותו מספר הברות והטעמות בכל משפט. נפוץ בשירה הגרמנית ובאנגלית. הכל הגיע עם למונובוס. רק עם טרידיאקובסקי שהיה חסיד המערכית הסילאבית.

הבעיה בתקופה –היה צורך בדוגמא אחת שהולכים לפיה.

למנוסוב כתב על 3 סגנונות; גבוה, בינוני ונמוך. גבוה –אודה (שירי הלל מגוייסים לעת מלחמה או ירושה לשבח את הצאר) – שורה ארוכה עם יותר הברות והטעמות, בינוני – משהו באמצע (אלגיה), נמוך – קומדיה ומשל

הנושא חשוב מאד ללומונוסוב; ראה בטבע את יד האל. המדע חשוב כדי להגיע לסוד שבשמים. למשל כתב על הזוהר הצפוני. דיון בין פרופ' וולף לבין לומונוסוב על מהות אורות הצפון.לומונוסוב טען שיש רוח מהשמש שמגיעה לאטמוספירה ובוערת (משהו שקרוב לאמת).

כותב אודה על הזוהר הצפוני של ארכאנגלס. תדהמת הגיבור הלירי בפני הגודל של הטבע. רעש Z של חשמל, אונומתופיאה. צליל חוזר – OCH, עיניים. התהום מסתכל עלינו ואנחנו קטנים לעומתו. הוא כמו ניצוץ בקרח, גרגר חול… מה אנשים חושבים על התופעה? אנחנו לא לבד ביקום. יש הרבה עולמות דומים לשלנו. רואים את האור מהעולמות הללו. תהום/באר – יוסף בבאר, תומאס מאן -באר/בור, מלמטה ניתן להסתכל למעלה. האודה מחולקת ל-3; דעה (סטרופה) של הגיבור הלירי, אנטי דעה (אנטי סטרופה), מסקנה (אפוד). איך? דרך שאלות רטוריות. יש 12 באודה. שאלות מחקריות. צוחק על פרופ' וולף שחושב שמדובר בגופרית. סוף האודה –תשובה לאיש עם העין החדשה שמגיע לתשובה הנכונה, נשארים באותה תדהמה כמו בהתחלה. השראה מספר איוב?

נושא חילוני לחלוטין אבל חיבור למסורת הרוחנית.

 

מבוא לשירה רוסית

בשירה, בניגוד לפרוזה, כל הזמן ניתן לראות דברים שחוזרים אלינו- אלמנטים לקסיקליים, פונטיים וכו'…  שירה תמיד מביאה קונספט. הקבוצות הפונטיות והאחרות הן ממש כמו שעון, יש בשיר מכניזם. לכן, יש הבדלים בין השירה הצרפתית, לאנגלית, לאוקראינית וכו'… חשוב מאוד ללמוד את הדברים הספציפיים האלה במסגרת של כל שפה וארץ. ברודסקי אמר שהמשורר הוא "כלי הלשון", אם כי ברודסקי הוא לא הראשון שכתב על זה. מדוע אנחנו מתחילים ללמוד על השירה מהמאה ה-18? האם לפני פטר הגדול לא הייתה שירה? המסורת הייתה מאוד שונה מכל מה שאנחנו מכירים באירופה. רוסיה, מאז תחילת הנצרות, הייתה נדחקת מכל העולם הנוצרי-לטיני, מפני שהמסורת הלטינית בכלל לא הגיעה לרוסיה. רוסיה חושבת שבה יש את הנצרות הנכונה והטהורה בעולם. השליחים קירילוס ומפודיוס הביאו את הידע הנוצרי-יווני לרוסיה. ספר האהוב ברוסיה תמיד היה ספר תהילים, הוא היה כמו א'ב' לכל ילד, אם הוא היה צריך לקרוא קרוא וכתוב זה היה המקור. חוץ מספרי הקודש, אנשים לא כתבו באותה תקופה שום דבר. במקביל לשפתם של קירילוס ומפודיוס התפתחה עוד שפה ברוסיה.כן ניתן למצוא שירים ליריים בעלי חריזה בממצאים ארכיאולוגיים שנשמרו. היו שירים למטרות שונות- עבודה, חקלאות, טקסים מסויימים. היה את האפוס הרוסי- BELINA- מהמילה быть. איך הבלינה נשמעת? –המרצה למדה אצל תלמיד של ולדימיר פרופ, שהראה להם איך נהוג היה לשיר את הבלינה באמת: היא שרה שיר חסר חריזה. בז'אנר הזה מדובר בגיבורים מסוימים- איליה מורמיץ וכו'… כמו בכל אפוס, הם מגנים על הטריטוריה, השפה ועיר הבירה שלהם. בנוסף, היו שירים היסטוריים, שסיפרו סיפורים שקרו לכאורה באמת, למשל בנושא איוון האיום וכו'… היו גם שירים רוחניים, שלקחו נרטיב כזה או אחר מספרי קודש, וכתבו מזה שיר. אם כך, הייתה שירה, אך כולה הייתה מבוססת בצורה כזו או אחרת על ספרי קודש. התייחסות ליצירה אחת חשובה: מהי היצירה הרוסית העתיקה הכי חשובה בשבילנו? היצירה שעליה מבוססת האופרה "הנסיך איגור"- "מילה לגדודו של איגור". מדובר במסע לא מוצלח, על כיבושו של הגדוד והשבי של איגור. מדובר פה לא בשירה, אלא על טקסט שכתוב בצורה מאוד קרובה לשירה. יש מערכת סימבולית מאוד ענפה. לא ידוע מי כתב את היצירה בוודאות, אך כנראה שזה היה כנראה קצין. רוסיה לא הגיעה לתקופת הרנסנס בגלל הפלישות המונגוליות והטטריות. ממליצה לראות את הסרט "אנדריי רובליוב" שנמצא בספריה, של הבמאי אנדריי טרקובסקי (1964). אנחנו נקפוץ למאה ה-16 ולמאה ה-17.